הילד במזוודה – לינֶה קוּבֶּרבּול | אגניטָה פְרִיס

הילד במזוודהנניח שאת אשה שעוסקת במקצוע טיפולי כלשהו, ונניח שיום אחד חברה שלך, חברה טובה, הכי טובה אולי, מבקשת להפגש אתך באופן דחוף ומבקשת ממך להוציא איזו מזוודה מתא שמירת חפצים בתחנת הרכבת. ונניח שהוצאת את המזוודה, ועל-פי ההוראות המדוייקות של חברתך את פותחת את המזוודה במקום נסתר יחסית, ומוצאת בה ילד. בן שלוש. מעולף, כנראה מסומם, אבל חי. מה את עושה?

הולכת למשטרה. בעצם, מתקשרת למשטרה, בהנחה כמובן שמדובר במדינה מתוקנת ותיכף יענו לך, ותיכף יבינו במה מדובר וישלחו אליך ניידת, ואת את שלך עשית. את יכולה להמשיך בחייך, כמו עד עכשיו ולהמשיך ולטפל בחלכאים ונדכאים אלה או אחרים.

 אבל אז – איך היה לנו ספר מתח שכזה? איך בכלל היו לנו ספרי מתח אם אנשים היו עושים את הדבר ההגיוני ופונים למשטרה בכל פעם שצריך, במקום לנסות ולפתור בעצמם כל מיני עניינים?

 נינה בורג היא אחות. היא עובדת במרכז לפליטים בדנמרק, ונתקלת בכל צדדיו של הרוע האנושי כמעט בכל יום. וגם בחמלה. נינה בורג צריכה להציל את העולם. או כך היא מרגישה לפחות. אפילו אם הצורך הזה מחייב אותה להעלם למשפחתה, אישה, בתה ובנה, לתקופות ארוכות. כי לזרים היא יכולה להקדיש חמלה בלי להיות ממש מעורבת. אבל למשפחתה היא חרדה עד אימה, עד שיתוק, ונוח לה לברוח לדאגה לאחרים.

נינה בורג מתבקשת על ידי חברתה להוציא מזוודה מתא שמירת חפצים בתחנת הרכבת, לפתוח אותה במקום נסתר, ולטפל במה שתמצא.

נינה מוצאת ילד מסומם בן שלוש בערך, עירום, וכשהיא פונה (כמו שצריך) למשטרה, משהו קורה שם, משהו שגורם לה לקחת את מכוניתה עם הילד ולהעלם. עד שתצליח לפתור את התעלומה.

 בעיר אחרת, בארץ אחרת, סיגיטה משחקת עם בנה בן השלוש בגינה הציבורית, בארגז החול. זה הדבר האחרון שהיא זוכרת. היא מתעוררת בבית החולים עם יד שבורה, זעזוע מוח כנראה, גוף חבול, ואחות הנוזפת בה על כי היתה שתויה.

והילד איננו.

 יאן מרקרט, איש עסקים עשיר. יש לו אשה שהוא אוהב עד כלות. יש לו ילד שהוא יעשה הכל בשבילו. יש להם בית מרהיב צופה לים. והוא תקוע במטוס שלא ממריא לקופנהגן. שחף שנתקע במנוע. יש למרקרט פגישה חשובה. מאד. בקופנהגן. הוא צריך לאסוף כסף מהבנק ולהפגש עם איש אחד בקשר לאיזו עסקה.

 יוצ'ס אוהב את ברברה. מאד אוהב אותה. הוא חולם להתחתן איתה ולהקים איתה משפחה. בחלומותיו תמיד יש משפחה – אבא אמא בן בת – בבית. סביב השולחן. בקרקוב, משם באה ברברה. בינתיים הוא מאבטח כל מיני אנשים בכל מיני משימות, לא תמיד כשרות או חוקיות. אבל הוא לא שואל.

 כיאה לספר מתח, הגיבורה פועלת על דעת עצמה, מבלי לערב את רשויות החוק. שלא כרגיל בספרי מתח – הנפשות הפועלות אינן פלקטיות, אלא דמויות בשר ודם. כולן עם היסטוריה, כולן מעוררות אמפתיה מסוימת בשלב זה או אחר.

 כיאה לספר שנכתב באחת מארצות סקנדיביה, יש בו גם מעט אזכור וביקורת על סחר בנשים וזנות.

"..לרוב היה די בקצת מכות, אונס קבוצתי או שניים, ופתק עם הכתובת של המשפחה שלה באיזה כפר באסטוניה, כדי לשבור את הרוח העיקשת ביותר. והדבר הכי יפה מבחינת הנצלנים הציניים היה, שלאנשים רגילים לא אכפת. לא ממש. איש לא ביקש מהפליטים, היצאניות, רודפות הממון והיתומים להתדפק על דלתה של דנמרק. איש לא הזמין אותם, ואיש לא ידע כמה מהם יש. פשעים שמבוצעים נגדם לא קשורים בשום צורה לאנשים מן היישוב, ולפעילויות השגורות של מוסדות החוק והסדר. רק טיפשים קהי שכר כמו נינה לא היו מסוגלים לסגל את המידה הנאותה של הניתוק." (עמ' 220)

 ואף מן ה"צרכנים" לא חוסכות הכותבות את שבט לשונן: "… היא הרגישה כזה זעם על הגברים הדנים, ההולנדים והגרמנים שחשבו שזאת הזכות המוחלטת שלהם לדפוק באופן סדרתי נערה צעירה, חודש אחרי חודש, עד שלא יישאר ולו שמץ של שריד ממתיקות הנעורים ומהמגושמות הגמלונית שלה. מה אומרים גברים כאלה אחד לשני? שזה בסדר כי זאת הבחירה שלה? שהם מציעים לה דרך לעשות קצת כסף ולפתוח בחיים חדשים? כמה נדיב מצידה.

עם כל כך הרבה גברים וכזאת נדיבות נדירה, מבצע איסוף תרומות לאומי למען נערות אפריקאיות ומזרח אירופיות היה מגייס מיליונים. למה הלקוחות של מריה לא השאירו את הרוכסנים סגורים ובמקום זה אירגנו אירוע התרמה?" (עמ' 245 – 246)

 אבל זה לא העיקר; העיקר בספר הוא המתח הנמשך עד העמוד האחרון כמעט. אחר כך יש איזו "סגירה" כדי לאפשר לקורא/ת חסר/ת הנשימה להחזיר את הדופק לסדרו, ופתיחה של סיפור חדש, אולי.

אלמלא גבי הדווי, לא הייתי מסיימת את הספר הזה ביום אחד, ואלמלא קראתי לפניו ספר "כבד ורציני" כי  אז כלל לא בטוח שהייתי לוקחת אותו לידי בדיוק כעת.

אבל קראתי

ונהניתי עד מאד.

לסוגתו זהו ספר מצוין וככזה הוא מומלץ.

 הילד במזוודה – לינֶה קוּבֶּרבּול | אגניטָה פְרִיס. תרגום (מאנגלית! טוב בהחלט): ארז אשרוב. הוצאת: כנרת זמורה ביתן (320 עמודים)

(פורסם ב – 12 בספטמבר, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(The Boy in the Suitcase – Lene Kaaberbol, Agnete Friis)

אלה יווניה קוראת ספרים