מלכת היופי של ירושלים – שרית ישי-לוי

 מלכת היופי של ירושליםיש לי חברה שיש לה בלוג אוכל. לא בלוג אוכל כזה שמפרסמים בו מתכונים, משובחים ככל שיהיו, אלא כזה שמספרים בו סיפורים, ועל הדרך משלבים ביקורת (נלהבת בדרך כלל) על מסעדה או מאכל, ולפעמים גם מתכון כזה או אחר.

 אבל העיקר הם הסיפורים. ככה יצא שאני מכירה אותה לא רע בכלל, אותה ואת משפחתה, את אהבותיה וכל השאר.

 על החברה הזאת שלי לא הפסקתי לחשוב כל זמן קריאת הספר "מלכת היופי של ירושלים". אולי משום הסגנון, אולי משום המאכלים המוזכרים בו, או המלים בספניולית, שאיכשהו הזכירו לי את נעמה (זאת החברה הזאת שלי, עם הבלוג אוכל..).

 שרית ישי-לוי מספרת את סיפורה של משפחת ארמוזה, משפחה ס"טית לגמרי, כזו שהכבוד תופס בה מקום חשוב יותר מכל דבר אחר. משפחה שלא תתחתן עם אשכנזים, חס וחלילה (איפה, איפה אמנון לוי והשד העדתי), או עם כורדים ושאר עדות ישראל. רק עם "משלנו" (אצלנו, בעדות אשכנז קוראים לזה "פון אונזערע", ומי שאינו משלנו הוא "נישט פון אונזערע").  הכבוד חשוב מן האהבה, וכך נשות המשפחה נדונות לנישואין שאין בהם אהבה, כי האהבה נועדה למי שאסור לאהוב, ונישואין נועדו לצורך שמירת המשפחה, הבאת ילדים, והכבוד, כמובן.

 יש בספר הזה לעתים חזרה על דברים שכבר נאמרו, יש בו לעתים קפיצות תמוהות קמעא, כאילו העורכים "חתכו" ולא תמיד במקומות שצריך, והשאירו דברים מיותרים במקומות אחרים.

יש בו תולדות הישוב בירושלים, על קצה המזלג, וסיפורה של משפחה שהדם בה סמיך ממים, וגם אם אין בה הרבה אהבה, הקשרים נמשכים עד המוות. גם הכבוד.

 מלכת היופי של ירושלים – שרית ישי-לוי. הוצאת: מודן (450 עמודים)

(פורסם ב – 14 בספטמבר, 2013 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים