דברי מתיקה – איאן מקיואן

ספקטקל מפואר!דברי_מתיקה

זה מה שעבר לי בראש כשסגרתי את הספר הזה.

 את איאן מקיואן הכרתי דרך חברה אוהבת ספר, שהמליצה על ספריו, אי אז בשנת 2007. אמרה שהוא כותב טוב ותמיד יש לו סוף מפתיע, איזה טוויסט שלא ציפית לו.

 ואכן, בספר הראשון שלו שקראתי – שבת – יש איזה טוויסט שכזה בסופו, אלא שמן הספר איני זוכרת כמעט דבר, והנחתי למקיואן למשך כמה שנים. עד שחברה אחרת המליצה לי על הספר הזה – דברי מתיקה.

 וכמו שאמרתי לעיל – ספקטקל מפואר! ומה שאוכל להוסיף עתה – שכנראה יישכח ברובו.

 שוב הכתיבה המקיואנית המבריקה, שוב העלילה המתפתלת עם הסוף הבלתי צפוי – הטוויסט הזה (שאת בעצם מצפה לו, כי את יודעת שיש טוויסט בסוף, אבל הוא כל כך בלתי צפוי הטוויסט הזה, שלא יכולת להעלותו בדעתך).

 סֵרִינָה פרוּם, גיבורת הספר, והמספרת אותו בגוף ראשון היא אשה צעירה שהייתי אמורה לחבב, בהיותה אוהבת ספר:

"כבר אמרתי שקראתי מהר. כל 'חיינו כיום' של אנתוני טרולופ בארבעה ערבים, בשכיבה על המיטה! יכולתי לבלוע נתח טקסט או פסקה שלמה במבט: רק הייתי צריכה להניח לעיניים ולמחשבה להתרכך, כמו שעווה, כדי לקלוט את הרושם ישר מהדף. למורת רוחם של הסובבים אותי, הייתי הופכת דף מדי שניות אחדות בתנועת יד חפוזה. לא היו לי הרבה דרישות, לא התעמקתי בתמות או במשפטים מתוחכמים, ועל תיאורים אנינים של נופים, מזג אוויר וחדרים פסחתי. רציתי דמויות שאוכל להאמין בהן, ורציתי להסתקרן ממה שעומד לקרות להן; בדרך כלל העדפתי שאנשים יתאהבו ויתאכזבו, אבל לא היה לי אכפת כל כך אם ניסו לעשות גם דברים אחרים. ואף שזו היתה כמיהה וולגרית מצדי, רציתי שמישהו יציע נישואים לפני סוף הספר. רומנים בלי דמויות נשיות היו מדבר צחיח. קונרד לא בא בחשבון מבחינתי, כמו גם רוב הסיפורים של קיפלינג והמינגווי. קראתי כל מה שהזדמן לי. ספרות זולה, ספרות גדולה וכל מה שבאמצע – כולם קיבלו אצלי אותו יחס, בכולם טיפלתי כלאחר יד." (עמ' 15)

 סרינה, בתו הבכורה של הגמון אחד, מצטיינת במתמטיקה ואוהבת ספרות נשלחת ללמוד מתמטיקה (כי חבל לבזבז כשרון שכמותה) בקיימברידג', ושם משתנים חייה.

 בתחילה היא מוצאת לה מאהב לא צעיר:  "… הזקנים שוב אינם ממלאים את עורם. הוא תלוי עליהם, עלינו, כמו מקטורן בית ספר שנקנה במידה שתספיק לכמה שנים, או כמו פיג'מה." (עמ' 31)

(האמת היא שהוא אינו כזה זקן אבל בגיל עשרים כל מי שעבר את גיל חמישים נראה כך), פרופסור שלה באוניברסיטה, שיום אחד נוטש אותה.

 אחר כך היא מגויסת לשירות הבטחון הבריטי, לפרויקט מוזר במקצת; השירות מקים בתוכו יחידה שתתמוך בסופרים, בתקווה שיצירתם הספרותית תתמוך בגוש המערב כנגד הקומוניזם. הסופרים, כמובן, אינם יודעים שהם בעצם מגוייסים (ממש כמו אלה שבצד השני, הקומוניסטי).

 ושוב היא מוצאת אהבה, חדשה – "האהבה אינה גדלה בקצב קבוע אלא גואה בזינוקים, בקפיצות, בדילוגי ענק… (עמ' 254) ומגלה כמה אמיתות על הארגון בו היא עובדת, על פטריוטיזם, ושאר ירקות…

בסופו של דבר, מקץ שנה וחצי היא מפוטרת מן השירות (אין כאן כל ספויילר, העובדות הללו מופיעות בתחילת הספר).

 כל הסיפור, כאמור, מסופר מפיה של סרינה, בכשרונו המובהק והמבריק של מקיואן.

 רק שחסר היה לי שם עומק, והרחבה, ומשהו נוסף שיהפוך את הספר הזה מעוד ספר שהיה כיף של ממש לקרוא, ואחר כך לשכוח.

 ספקטקטל מפואר! שלא ישאר ממנו כמעט דבר.

לאוהבי מקיואן המושבעים.

 ועוד כמה מובאות שאהבתי (כתיבה מבריקה בכל זאת):

 ".. הרגיז אותי שהוא מזהה את צרכיו הפרטיים המשתנים עם איזה גורל חיצוני. אני רוצה, אז.. זה כתוב בכוכבים! מה יש להם, לגברים, שהם מתקשים כל כך בהגיון בסיסי?" (עמ' 272)

 "סוכן סמוי שהוחלט ששוב אין בו תועלת עלול לגלות שהוא נעזב לנפשו. במקום לדאוג לו כמובטח, לספק לו זהות חדשה, מקום חדש לו ולמשפחתו ולתת לו כסף, לפעמים היה נוח יותר לשירותי הבטחון שהאיש ייהרג מידי האויב. או לפחות שכך זה ייראה. בטוח יותר, נקי יותר, זול יותר, ובעיקר – מאובטח יותר." (עמ' 359)

דברי מתיקה – איאן מקיואן. תרגום (משובח): מיכל אלפון. הוצאת  עם עובד.  395 עמודים.

 Sweet Tooth – Ian McEwan

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *