"אם יקרה ותרצה להתיידד עם שומר פילים, ודא שיש לך די מקום לפיל. (פתגם הודי עתיק)" (המוטו בתחילת הספר)

 קודם כל ולפני הכל – שתי הערות:

• אחרי "הילדה השקטה" ו"חוש השלג של העלמה סמילה" ציפיתי ליותר, הרבה יותר מפטר הוג; "הילדה השקטה" היה ספר עוצר נשימה, שמיד עם סיומו ידעתי שאני חייבת, אבל חייבת לקראו שוב, וגם "חוש השלג של העלמה סמילה" נקרא בנשימה עצורה. שניהם ספרים שיכולים להיקרא "ספרי מתח" ובאותה נשימה – ספרים מצויינים. כתובים היטב, מאירים צדדים בלתי מוכרים, פותחים דלת לעולם לא מוכר (יחסית).. אבל הספר הזה, אפעס, קצת מאכזב. ולא שהוא לא טוב, הוא רק לא ממש עומד על אותו מדף של השניים האחרים. 

• הערה שניה: עניין התרגום; הוזכר כאן כבר יותר מפעם אחת העניין הזה של תרגום ספרים מאנגלית במקום משפת המקור. אין לי מושג כמה הלך לאיבוד, אם הלך דבר מה לאיבוד בכלל, בדרך הכפולה הזו, אבל כלל לא בטוח שהשפה, הצליל שנשמעו בקריאה של הספר הזה אכן תואמים לשפה ולצליל המקוריים.

 האנס, טילטֶה ופטר (או – פטרוס, המספר) פינו הם ילדיהם של כומר ונגנית עוגב מתגוררים כולם באי פִינו שבדנמרק. ההורים הם אנשים מוזרים מעט, שלא היו זוכים בפרס הורי השנה, נמצאים, למרות תפקידם ומעמדם במשבר אמונה כלשהו, מחפשים תמיד את ההוכחה, את ההכרה בקיומו של אלוהים, ומפקפקים תמיד, ונמצאים בדיסוננס מתמיד. האם היא גם מומחית מחשבים לא קטנה, וכמו תמיד אצל פטר הוג, עניין הצלילים והמוזיקה בכלל מהווים חלק אינטגרלי כמעט מן הסיפור.

 "'.. הם שומרי פילים. זאת הבעיה של אמא ואבא, הם שומרי פילים בלי לדעת את זה.'

כולנו מבינים למה היא מתכוונת. היא מתכוונת שאמא ואבא מחזיקים בתוכם משהו גדול בהרבה מהם עצמם ושאין להם שום שליטה עליו… הם רוצים לדעת מה זה אלוהים; הם רוצים לפגוש את אלוהים… זה הדבר שהם חיים למענו, יותר מכל דבר אחר, ומשאת הנפש הזאת היא שנתנה להם את העצב הזה סביב העיניים, וזאת משאת נפש גדולה כמו פיל, ואנחנו יכולים לראות שאף פעם לא יהיה לה מענה ראוי." (עמ' 127)

 ההורים האלה נעלמים יום אחד וילדיהם מתחילים לחפש אותם. זאת אומרת, מנסים לחפש אותם, כי יש כל מיני כוחות שמתערבים בחיפוש הזה; יש אנשים מטעם הרשויות (מנהל בית הספר, למשל, או משהו שמקביל ל"עובדת סוציאלית", אבל עם מעמד!), שמנסים לשים את הצעירים יותר במוסדות לנוער, ויש המשטרה שאטמה את הבית, וכוחות רשע עלומים שמסתובבים בשטח.

 ויש תיכף כינוס חשוב באיזו טירה מדהימה של נציגי כל מיני דתות, וכתות וזרמים, ובכינוס הזה יידונו שאלות אמונה וחוסר אמונה, וכל המתכנסים ינסו למצוא מכנה משותף לכל האמונות ולכל המאמינים. אה.. ותהיה גם תצוגה מרהיבה של חפצי קודש מפוארים ונדירים ויקרים..

 "'השאלה אם אלוהים קיים היא המכריעה ביותר בחיים של כל אדם. בין שאנחנו מאמינים, בין שאנחנו יודעים, ובין שאנחנו נשארים בספק, כל אחד מאתנו מבקש להאיר את משמעות הקיום שלנו. כל אחד מאיתנו שואף לגלות אם יש משהו שמחוץ לכלא, משהו שהביא את העולם לכדי קיום ונתן לו את הצורה שהוא קיבל. כולנו רוצים לדעת מה קורה כשאנחנו מתים, ואם היינו במקום אחר כלשהו לפני שנולדנו, ומהסיבה הזאת אסור שמישהו מאתנו יתעסק במקום הזה שבתוך כולנו.'" (עמ' 149)

 וישנו החיפוש הפרטי אחר האושר, והאהבה:

 "לפני שאני מתחיל, אני רוצה לשאול אותך משהו. מה שאני רוצה לשאול הוא אם תוכל לזכור רגע בחיים שלך שהיית מאושר בו. לא סתם במצב רוח טוב. לא סתם מרוצה. אלא כל כך מאושר שהכול היה לגמרי מאה אחוז מושלם.

.. אם אתה יכול לזכור רק רגע אחד, או עדיף כמה רגעים כאלה, אני מבקש ממך לחשוב עליהם. זה חשוב כי אז מתחילה הדלת להיפתח." (עמ' 16)

 "אף פעם לא מאוחר לזכות בילדות מאושרת." (עמ' 20)

"… אם אוהבים מישהו, זה אף פעם לא יעבור." (עמ' 268)

 יש תעלומה ויש פתרון, יש אנשים צעירים עם חוכמת חיים וחשיבה מקורית, יש הומור, יש חיפוש אמונה והרהורים בעקבותיה, יש מוסיקה ברקע, ויש עלילה שהופכת דפים. אף על פי כן, משהו חסר, משהו שיהפוך אותו לספר מצוין.

 אפשר בהחלט לקרוא וליהנות, אחרי הכל לא כל יצירה היא יצירת מופת. אבל אם לקרוא רק ספר אחד של הוג – לכו על "הילדה השקטה".

ועוד כמה משפטים חכמים (הספר מלא בהם) שמצאתי:

 "…ברגע שאתה קולט מה קורה אם אתה יכול להישען על אהבה, לעולם לא תשכח את זה שוב." (עמ' 40)

 "'הבעיה עם רוב הקשרים הרומנטיים,' אמרה, 'היא שאין מספיק. למרות שלפעמים יש יותר מדי.'" (עמ' 103)

 "… אם יש דבר אחד שכל ילד או ילדה נורמליים מעל גיל חמש יעשו כל דבר שבעולם כדי להימנע מלשמוע אותו, זה את אמא שלהם שרה..." (עמ' 115)

ילדיהם של שומרי הפילים – פטר הוג. תרגום (מאנגלית!): צילה אלעזר. הוצאת כתר. 400 עמודים.

Elefantpassernes Born – Peter Hoeg