דוח נטישה

איני זוכרת מי המליצה / המליצו על הספר הזה; כל כך המליצו שלא התאפקתי ולקחתי אותו לקריאה.

ומה רבה היתה אכזבתי מן הספר הזה.

לא שהוא כתוב רע.

אלא שהוא ספר, עוד ספר, על משפחה מתפרקת והשברים המתאחים מחדש עם חלקים חדשים. אבל סיפור ממש אין כאן, ובסופו של יום, קצת אחרי אמצעו של הספר, החלטתי שבאמת לא מעניין אותי מה קורה להם, לאנשים האלה.

יום אחד מודיע יורם לרותי שהוא עוזב את הבית, אותה ואת בתם ג'ולי בת העשרה. אין לו הסברים, הוא פשוט קם ועוזב.

בהמשך נרשמת רותי לאתר הכרויות, פוגשת גבר, עוברת לגור אתו, נפרדת ממנו, פוגשת גבר אחר, עוברת לגור אתו, מתחתנת.

זהו

כאן הפסקתי

לא מצאתי כל עניין בבניו המתנכרים של בעלה החדש של רותי, או בתסכוליה של בתה, או בכלל.

עניין אחר: חסרה לי המשכיות בין הפרקים; אם בפרק אחד רותי מכירה את אמנון (ההוא מן האתר) הרי שבפרק הבא נפגוש אותו כבר בביתה. חסרו לי הגישושים, ההחלטה (החלטה מאד משמעותית בחיי אנשים בפרק ב'). ובפרק הבא הוא כבר לא. בלי ויכוחים, בלי מריבות, בלי ויתורים. בפני הקורא/ת מוצגות העובדות בלי להבין, בלי צורך להסביר. אולי – כי ככה זה בחיים.

אפשר לוותר

בתים של אחרים – דקלה קידה. הוצאת: זמורה ביתן. 360 עמודים (אני הגעתי לעמ' 212)

לרכישה