פיוטר הלטבי – ז'ורז' סימנון

פיוטר_הלטבייש ספרים שהקריאה בהם "זורקת" את הקורא/ת כמה עשרות שנים אחורה, לעתים אף לזמן שבו טרם נולד/ה; ספר כזה הוא פיוטר הלטבי  – הראשון בסדרת הספרים העוסקים בעבודתו הברוכה של הפקד מֶגרה במשטרת פריז. ולא רק משום מועד התרחשותם של האירועים המתוארים בספר, אף לא רק משום שנת הכתיבה המאד מוקדמת (1931 היא השנה בה יצא לאור), אלא גם משום התיאורים הכה מפורטים, דרכי הפעולה של הדמויות הראשיות והמשניות, הטובים – טובים, הרעים – רעים, ואין שום פקפוק לאורך כל הדרך מיהו מי.

 פיוטר הלטבי הוא פושע שאין יודעים בדיוק איך הוא נראה, ישנו תיאור מסוים שהגיע במברק לתחנת המשטרה, ובו גובהו, מבנה גופו, שערו, צבע עיניו, והמפקח מגרה יודע שיזהה אותו מיד כשיראהו.

מברקים אחרים מודיעים על התקדמותו של פיוטר הלטבי לעבר פריז, דרך תחנה זו ואחרת, מדינה זו ואחרת, פיוטר הלטבי פושע מבוקש שמעולם לא הצליחו במשטרות אירופה להניח ידם עליו, ולהוכיח פשעיו.

 וכשהוא מגיע לפריז, מושם עליו מעקב, סמוי ואחר כך גלוי, אחריו ואחרי האנשים שהוא נפגש עמם. ובדרך ישנן רציחות והתנקשויות, עניין שאינו מתאים במיוחד לפשעיו המשוערים של פיוטר הלטבי:

"כנופיות בין-לאומיות המתמחות בהונאות מתוחכמות אינן נוהגות לרצוח.

אפשר אפילו לקבוע באופן כללי שאין הן רוצחות, לפחות לא את מי שיש בדעתן לנשל מכמה מיליונים. לביצוע הגנבה הן נוקטות שיטות מדעיות, ומרבית חבריהן הם ג'נטלמנים שאינם נושאים נשק." (עמ' 88)

חילופי זהויות, מזימות, מלונות פאר, פרמיירות מפוארות, מאהבות מסתוריות ועוד ועוד, כל אלה שהופיעו בספרי המתח של פעם, ומולם בלש המשטרה, הארצי, הפשוט, המפענח, בסופו של דבר את התעלומה.

ועל הדרך נתקל/ת הקורא/ת בכמה "לא יכול להיות-ים" כמו – בלש המשטרה המגיע לזירת הפשע ולא ממתין לאנשי המז"פ, אלא מבצע כמה בדיקות בעצמו, ועל הדרך "מזהם" את זירת הפשע. או סצינת הסיום (כמעט) של הספר (שלא אגולל אותה כאן, מטעמי ספויילרים).

וטקסט מטריד משהו, שנתקלתי בו במהלך הקריאה, שעוסק ביהודים (אם כי יש לזכור כי כשנכתב הספר הזה, עדיין לא בוצעה השמדה שיטתי של בני "הגזע" היהודי, ושאר גזעים, רק משום מוצאם)

"לכל גזע יש ריח משללו, המאוס על גזעים אחרים. אף שפתח את החלון ועישן ללא הפסקה, לא הצליח הפקד מגרה להיפטר מאדי הצחנה המציקים.

האם כל מלון רוּאָה דה סיסיל היה ספוג בהם? .. כבר כשפתח מעט בעל המלון בכיפה השחורה את האשנב שלו, וככל שטיפס בגרם המדרגות, הלך הריח והתחזק." (עמ' 136).

לספר מצורפת אחרית דבר מאירת עיניים שכתב דב אלפון

פיוטר הלטבי – ז'ורז' סימנון. תרגום: רמה איילון. הוצאת עם עובד. (200 עמודים)

Pietr le Letton – Georges Simenon

לרכישה

אלה יווניה קוראת ספרים