הסיפור שאינו נגמר – מיכאל אנדה

הסיפור שאינו נגמר"תשוקתו של בסטיאן בַּלְתָזָר בּוּקְס היתה ספרים

מי שלא ישב מעודו עם ספר במשך כל שעות אחר הצהריים, עם אוזניים יוקדות ושיער פרוע, וקרא, וקרא, ושכח שסביבו קיים עולם שלם, ולא שם לב לכך שנעשה רעב או שהוא קופא מקור –

מי שלא קרא מעודו בחשאי, לאורו של פנס כיס במיטה מתחת לשמיכה, כי אביו או אמו או אדם מודאג אחר כיבו לו את האור בחדר בטענה שכוונתה טובה כי הגיעה השעה לישון, שהרי צריך לקום מוקדם בבוקר-

מי שלא הזיל מעודו דמעות מרות, בגלוי או בסתר, מפני שהסתיים סיפור נפלא, והוא נאלץ להיפרד מהדמויות שהתפעל מהן והעריץ, דמויות שחרד להן וקיווה למענן ושבלעדיהן נדמו חייו ריקים וחסרי כל משמעות –

מי שלא מכיר את כל אלה מתוך נסיונו האישי, ובכן, יש לשער שלא יוכל להבין את מה שבסטיאן עשה עכשיו." (עמ' 14)

 פעם, כשהילדים היו קטנים, ואני רק יצאתי לחירות הפרטית שלי, ועבדתי בעבודות מזדמנות, הוזמנתי על ידי מנפאואר, ספק העבודות המזדמנות להקרנת הסרט "הסיפור שאינו נגמר", והתאהבתי.

אחר כך נסעתי לניו-יורק וחיפשתי בחנויות הספרים את הספר הזה, שיש בו שני סוגי כתב, כדי שנוכל להבדיל וויזואלית בין הסיפור והסיפור שבתוך הסיפור; אז גם גיליתי שהסרט נגמר באמצע הספר, ושהסרט "הרג" לי את הדמיון, כי כבר לא יכולתי באמת לדמיין איך נראות כל הדמויות שלא הופיעו בסרט, כי הן מופיעות רק בחציו השני של הספר.

ועכשיו, לשמחתי ולשמחתה של אם נכדי, יצא הספר בתרגום חדש לעברית, עם כיתוב שני צבעים, כדי להבדיל בין הסיפור לבין הסיפור שבתוך הסיפור.

בסטיאן – ילד שאמו מתה עליו, ואביו עסוק באבלו ובעבודתו (או בסדר הפוך), ילד חולמני, מגושם, נלעג על ידי תלמידים אחרים מבית הספר שלו ואף על ידי מוריו, מוצא מקלט ומפלט בספרים. ופעם אחת, כשמצא מפלט אמיתי מפני רודפיו בתוך חנות ספרים שאין בה ספרים לילדים, הוא מוצא ספר מופלא שעל כריכתו שני נחשים הכרוכים זה בזנבו של זה, ובהרף עין לוקח את הספר, מחביא אותו, וממהר למצוא לו מקום מסתור כדי לקרוא בספר המחזיק בו, לא פחות משהוא מחזיק בספר.

הספר לוקח את בסטיאן, ואת הקוראים איתו (אנחנו) ברחביה של ממלכת פנטזיה, על היצורים המוזרים והמופלאים שבה, ממלכת פנטזיה שהרִיק מתחיל לאכול חלקים ממנה ולכלותה, והקיסרית הילדית המולכת על ממלכת פנטזיה חולה ודועכת אם היא יחד עם ממלכתה.

והכל בגללנו, האנשים שחדלו/חדלנו להאמין בקיומם של מקומות שבדמיון, ויצורים שבדמיון, והפכנו מטריאליסטיים והגיוניים להחריד.

ואם רק יימצא בנו בסטיאן שכזה, שעולם הדמיון שלו רחב כממלכת פנטזיה, כי אז תחזור פנטזיה לממדיה שהיו, ודרקוני מזל יעופו בשמיה, ובשמינו אנו.

אם רק נאמין.

 

הספר משובב נפש ומשמח לב וכדאי עד מאד להעבירו לילדים אוהבי קרוא, שישמחו גם הם בממלכות פנטזיה שלהם.

 

 

הסיפור שאינו נגמר – מיכאל אנדה. תרגום: חנה לבנת. הוצאת מרגנית-דורי-זמורה ביתן. 479 עמודים.

 

Die Unendliche Geschichte – Michael Ende

 

לרכישה

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *