גרעין של אמת – זיגמונט מילושבסקי

גרעין של אמתעל מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על פולין? עיירות נידחות, אנטישמיות, קודים של כבוד, פולניות! (זה בסדר, אני כבר אשב לבד בחושך), מרד גטו ורשה, גיטאות בכלל, מחנות ריכוז, אנטישמיות (כן, שוב), הגוש הסובייטי.. אפילו פולין של קישלובסקי אפרורית משהו.

כאילו נעצר הזמן, אי שם בשנות הששים או השבעים של המאה הקודמת. נכון, היו לך ואלנסה וגדאנסק, והתאומים קצ'ינסקי. אבל איכשהו החליקו על התודעה.

אלא שפולין של היום אינה פולין של אז, כנראה, ויש בה הרבה יותר מן הדומה לתרבות המערב הפושה במקומותינו, מאשר נדמה לנו. כמובן שלא נמחקה פולין של פעם, רק נפתחה והתערבבה עם שאר העולם קצת יותר.

וכך – ספר מתח, המתחולל בשנת 2009, פותח צוהר לפולין של ימינו, זו שבה שומעים מוזיקת פופ ומטאל מערבית, אם כי יש גם תשובה פולנית לכל אלה, ומכירים בה את ספרות המערב:

".. גולום, המסנן מבין שיניו "מַיי פּרשֶס", שלא מסוגל היה להתקיים ללא האוצר שלו, המכור לחפץ שלעולם לא יהיה שלו. האם כך נראה הקשר גז'גוז' לאלז'בייטה בודניק?" (עמ' 67)

ויש בה, בפולין החדשה, גם הרבה מן הישן. סָנְדומיֵיז', העיר (או אולי עיירה יהיה נכון יותר לומר) בה מתרחשת העלילה, עלילת המתח מורטת העצבים, היא עיר יפה בזכות יופיה ההיסטורי, כזו שהאגדה מספרת שהכובש ראה אותה ביופייה וסרב להחריבה בהפצצה והפגזה. סנדומייז זו יש בה כנסיות יפיפיות, ומרכז היסטורי, ומשום כך היא מושכת אליה תיירים רבים, מקומיים וזרים.

באחת הכנסיות תלויה תמונה (אחת מני רבות) של קרלו דה-פרבו, ובתמונה מתוארת עלילת דם (אחת מהן) לפרטי פרטיה, עם החבית הממוסמרת, התינוקות החטופים או הקנויים, הכלבים, וכמובן – הקזת הדם.

Ritual Murder of Jews Killing  Chrisitians - De-Prevot

Ritual Murder of Jews Killing  Chrisitians – De-Prevot

התמונה הזו משמשת מוטיב לשרשרת רציחות מזוויעות למדי, המשקפות את הפרטים המופיעים בתמונה.

ראשונה נמצאה אלז'בייטה בודניק, אשה צעירה, נשואה לדמות מרכזית בפוליטיקה המקומית. הגופה הושלכה בסמוך למה שפעם היה בית כנסת, ועתה הוא ארכיון, כאשר צווארה משוסף בתבנית מוזרה, וכולה מרוקנת מדם. בסמוך נמצאה סכין מיוחדת.

לא נמצאו עקבות נוספים.

הרצח שנראה כפולחני, הצביע על קשר ליהודים, לעלילות הדם, ומייד העיר שדים נרדמים בדמות תנועות לאומניות, אנטישמיות, המבקשות למצוא מיד קשר בין הרצח לבין סיפורי עלילות הדם מפעם, שהרי כל אגדה יש בה גרעין של אמת.

גם העיתונות המקומית, רודפת הסנסציות כדרכה של עיתונות, מחפשת את ה"סיפור"  שמאחורי הסיפור (כאילו אין די ברצח מזוויע של אשה צעירה), וכדרך העיתונאים רודפי הסנסציות, אורבים לכל בדל רמז בזרקורים מאירים ומיקרופונים שלופים:

".. יש מי שאוהב את ערוץ הספורט, יש מי שאוהב פורנו עם חיות, ויש מי שאוהב חדשות – איש איש וטעמו. אילו תאודור שצקי לא היה תובע משטרתי, בוודאי היה משייך את העיתונאים בקבוצה אחת עם שוגלי לברדורים ושוכח מהעניין. למרבה הצער, הדבילים האלה, בשם זכות הציבור לדעת, למרות הבקשות והתחנונים, הפריעו לו פעמים כה רבות בחקירות, ניפחו פעמים כה רבות את ההיבטים הסנסציוניים העקובים מדם ובלבלו את העדים, ופרסמו עובדות שהחזירו את החקירה שבועות או חודשים אחורנית, שאילו האל הטוב היה שואל את שצקי איזו קבוצה מקצועית כדאי לאייד, הוא לא היה מהסס רגע." (עמ' 103)

שצקי המוזכר כאן לעיל, תיאודור שָצְקִי, הוא התובע המשטרתי הנקרא לחקירה. שצקי, בלש כמיטב המסורת, נאה למראה, בודד, לא מכבר נפרד מאשתו והשאיר אותה ואת בתם בוורשה, ובחר לעבור לסנדומייז, כדי להתרחק מעט מכל המוכר והמכאיב, והמשטרה בסנדומייז שמחה עד מאד לקבל לשורותיה חוקר מהולל שכמותו. שצקי נבחר לעמוד בראש החקירה, משום שבעיירה קטנה שכזו, שבה כולם מכירים את כולם, כל שאר אנשי החקירות מכירים ומקורבים בדרך זו או אחרת לנרצחת, לבעלה ולשאר דמויות המפתח בעיר, ועל כן חקירותיהם עלולות להיות משוחדות.

וכך, בעלילה מרתקת ומהפכת דפים, גופות נוספות שנמצאות, אף הן ללא רמזים ברורים לזהוּת המבצע אולם עם רמיזות ברורות לדמויות בתמונת עלילת הדם, בין רחובות סנדומייז' ובמערכת המחילות מתחתיה, הולכת ונגלית פולין של ימינו, הולכת ומסתבכת העלילה, עד הפתרון המפתיע, זה שלא חשבנו עליו, ולא יכולנו לחשוב עליו.

במהלך שבועיים ימים, כאשר כל יום מתואר בתחילתו, כיאה לספר שכתב עיתונאי, וכדי להעניק משנה תוקף לעכשוויותו של הספר (כל האירועים, למעט סיפור העלילה ודמויותיו, ניתן לבדוק את תקפותם), אנו מתחקים יחד עם שצקי אחר הרוצח, ואחר החיים בעיר סנדומייז' בפולין של ימינו.

הנה, כך נראית פתיחתו של אחד הימים:

"יום שלישי, 21 באפריל 2009

היום בשעה 10:00 בדיוק ישראל מציינת את יום השואה וחדלה מעיסוקיה למשך שתי דקות. באושוויץ מתחיים מצעד החיים. סגן ראש ממשלת ישראל המשתתף בו משווה את המדיניות של אירן לגרמניה הנאצית. .." (עמ' 223)

וקצת לאחר מכן, בפגישה של שצקי עם רב אחד, כדי לנסות ולפענח איזשהו עניין בחקירה (אחרי הכל, היהדות, או היהדות כפי שהיא מצטיירת בעלילות הדם מככבת כנרטיב לאורך הספר), אומר לו הרב את הדברים האלה (קצת חומר למחשבה):

".. אני עצמי יהודי מאמין ופטריוט, אבל אני בדעה שהמדיניות של ישראל שגויה. במקום לשמש מנהיגים של האזור, אנחנו מבצר המיושב על ידי פרנואידים שלוקים בסינדרום המצור, ומעוררים התנגדות אצל עמים שבלאו הכי שונאים אותנו, ואשר מוצגים, כמבן, כטרוריסטים וכאוהדי היטלר. .. חלק מהפוליטיקאים שלנו חוששים שאם לא ישלפו בכל הזדמנות את היטלר, יאבדו את זכות הקיום שלהם." (עמ' 254)

כאמור, ספר מרתק, וכיאה לספר מתח טוב, כזה שהחיים עצמם רק מפריעים לקריאתו, כזה המלווה את הקורא/ת גם בשעות שאין הוא נקרא, עד כדי רצון (תשוקה כמעט) להגיע כבר לרגע הזה שיש בו שקט ואפשר לקרוא, כזה שלקראת סיומו מתחילים "למשוך" את הזמן כדי שלא ייגמר.

אל הספר הזה הגעתי לאחר קריאת מאמרו / סקירתו של פרופ' דוד אסף ב-הארץ – ספרים: מה עושה סכין שחיטה יהודית בזירת פשע בפולין

ובל נשכח את סקירתו של גיורא, כאן בפורום ספרים, שהוסיפה לרצון לקראו ובהקדם.

ועוד משפט אחד שאהבתי מתוך הספר, משפט שכל אוהבי הספר למיניהם לא יוכלו שלא להזדהות עימו:

".. או ספר אחר שאותו שלה בחנות הספרים שממול, שהיא מצידה היתה הגשמת החלום של "חנות הספרים השכונתית הקטנה מתחת לבית", תרופת נגד לרשתות הספרים שתמיד הזכירו לשצקי כלא שבו המשמעת חמורה במיוחד. כאילו הספרים, במקום להתגורר בנחת ולהמתין לקורא, מרצים שם את עונשם. .." (עמ' 177)

(כן, מסתבר שגם בפולין יש יחסי אהבה-שנאה עם רשתות הספרים)

ומשהו בכל זאת שהפריע לי מעט (מעט!) במהלך הקריאה; איני דוברת פולנית, למען שלוש מילים בערך (אם כי פולנית בעברית אני יודעת על בוריה כמעט), אבל לעתים צרמו לי מלים מסויימות, שאיכשהו נראה לי שבפולנית הן נשמעות אחרת (טוב. המלה הזו שמתחילה ב- כ', ומתארת אשה צעירה ויפה; לא נראה לי שיש מלה כזו בפולנית), או משפטים שאיכשהו הצטלצלו כמנסים להישמע בעברית עכשווית, ויצאו קצת מלאכותיים. אבל כאלה היו מעטים בלבד, ואל לקורא/ת להרהר אפילו לרגע באפשרות שלא לקרוא את הספר הזה רק משום הצרימות הללו.

גרעין של אמת – זיגמונט מילושבסקי. תרגום: ענת זיידמן. הוצאת: פֶּן הוצאה לאור. ידיעות ספרים. ספרי חמד. 388 עמודים

Ziarno prawdy – Zygmunt Miloszewski

 לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי

אלה יווניה קוראת ספרים