יסתובב לו העולם הגדול – קולוּם מק'קאן

יסתובב לו העולם הגדול"רק לעתים נדירות אנחנו מבינים מה אנחנו שומעים כשאנחנו שומעים משהו לראשונה, אבל מה שבטוח הוא שאנחנו שומעים אותו כפי שלעולם לא נשמע אותו עוד. נכון, נחזור אל הרגע כדי לחוות אותו שוב, אבל לעולם לא נמצא אותו באמת אלא רק את הזיכרון שנשאר ממנו, עקבה קלושה שבקלושות לְמה שהוא היה באמת ולפשרו. " (עמ' 64)

ב- 7 באוגוסט, 1974, הלך פיליפ פֶּטִי על כבל פלדה שנמתח בין שני מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי שבניו יורק; אותם מגדלים שנהרסו ב- 11 בספטמבר, 2001. הליכתו של פטי משמשת רקע, רקע בלבד, אך נוגעת בכל מרכיבי הספר הזה.

זהו ספר פוליפוני – רב-קולי, המסופר בקולותיהם של רבים חלקם בגוף ראשון, חלקם מפי המספר יודע-כל, וכמו בסרטו של רוברט אלטמן "תמונות קצרות", סיפורים שלכאורה אין קשר ביניהם והקורא/ת מוצא/ת עצמו/ה תוהה מה עושה דמות זו או אחרת כאן, אלא שלאט-לאט הם נפגשים ומשתלבים זה בזה.

קירין, המספר הראשון, בן אירלנד, מגיע לניו יורק כדי לחפש את אחיו, ג'ון, שהוא מין סוג של כומר, שדירתו, בחלקים הפחות נעימים של ברונקס, מהווה מקום מקלט לזונות הרחוב. מקום בו הן יכולות לשטוף עצמן לרגע, לנוח מהחיים ברחוב. בשעות היום מסייע ג'ון לקשישים בבית אבות אחד, מוציא אותם לטיול ומחזיר אותם.

קלייר סודרברג, אשתו של השופט סולומון סודרברג, אמו השכולה של ג'ושוע סודרברג שנהרג בוויטנאם. ביום שבו הלך פיליפ פטי על כבל הפלדה שנמתח בין מגדלי התאומים, התכנסה בדירתה שבפארק אווניו, חבורת אמהות שכולות כמוה, נשים שאיבדו את בניהם בוויטנאם, נשים שמצבן הכלכלי שונה בהרבה משלה, נשים הבאות מהברונקס. בדרכן אליה נראה לעיניהן ההולך על הכבל. יש משהו בהליכה הזו מעל תהום הרחוב בקומה ה- 110, בזלזול הזה במוות, מוות ששינה את חייהן לתמיד:

"מוות בטביעה, מוות מהכשת נחש, מוות מפגז מרגמה, מוות מפציעת כדור, מוות על המוקד, מוות בזחילה במנהרות, מוות מבזוקה, מוות מחץ מורעל, מוות ממטען צינו, מוות מדג פיראנה, מוות מהרעלת מזון, מוות מקלצ'ניקוב, מוות מאַר-פִּי-ג'י, מוות מידי החבר הכי טוב, מוות מעגבת, מוות מצער, מוות מהיפותרמיה, מוות בחול טובעני, מוות מקליע נותב, מוות מתרומבוזה, מוות בעינוי סיני, מוות מתיל ממעיד, מוות ממוט ביליארד, מוות ברולטה רוסית, מוות ממלכודת פּוּנג'י, מוות מסם הרדדמה מוות ממצֶ'טה, מוות מאופנוע, מוות מכיתת יורים, מוות מנמק, מוות אגב כאבים בכפות הרגליים, מוות משיתוק, מוות אגב אובדן זיכרון, מוות ממוקש נעל, מוות מידי עקרב, מוות בשיגעון, מוות מפיזור חומר הדברה, מוות מידי נער-זונה, מוות מצִלצל, מוות מאלה של שוטר, מוות כקורבן עולָה, מוות מידי תנין, מוות בהתחשמלות, מוות בכספית, מוות מחנק, מוות מסכין ציידים, מוות ממסקלין, מוות מפטרייה, מוות מאל-אס-די, מוות בתאונת ג'יפ, מוות מרימון יד ממולכד, מוות משיעמום, מוות מהתקף לב, מוות מידי צלף, מוות מחיתוכי נייר, מוות מסכין של זונה, מוות במשחק פוקר, מוות במספרים, מוות מביורוקרטיה, מוות מחוסר זהירות, מוות מהשתהות, מוות מהתעלמות, מוות מפייסנות, מוות ממתמטיקה, מוות מנייר קופִּי, מוות ממחק, מוות מטעות משרדית, מוות בהינף עט, מוות מהדחקה, מוות מידי הרשויות, מוות ברצח עם, מוות מידי קֶנֶדי, מוות מידי לינדון בּ' ג'ונסון, מוות מידי ניקסון, מוות מידי קיסינג'ר, מוות מידי הדוד סם, מוות מידי צ'רלי, מוות מחתימה, מוות משתיקה, מוות מסיבות טבעיות.

תפריט מוות מטופש, אינסופי.

אבל מוות מהליכה על חבל?

מוות ממופע?" (עמ' 148 – 149)

וישנן טילי וג'זלין, בתה. שתיהן נשים בזנות מתחת לחלונו של ג'ון בברונקס. שתיהן מגיעות לדירתו להפוגות.

שתי ילדות קטנות יש לג'זלין, והן מרכז עולמן שלה ושל אמה.

בליין ולארה, אשתו, זוג אמנים שימיהם ולילותיהם עברו עליהם בין מועדוני הלילה והבארים העליזים של ניו יורק, בין אלכוהול לסמים, עד שלא ידעו מתי החל היום ומתי הסתיים, ועברו לגור בבקתה ישנה בצפון מדינת ניו-יורק, כדי לחזור לעבר, להתנקות, ליצור מחדש.

ונסיעה שלהם לניו-יורק מסתיימת בתאונת דרכים. תאונה הגורמת ללארה להארה מסויימת על חייה. תאונה משנת חיים.

"..אספי סביבך את הדברים שאת אוהבת.. והתכונני לאבד אותם. .." (עמ' 166)

"..במעבה האדמה הזאת יש סלעים עמוקים כל כך, שלא משנה מה עוצמת השבר, הם לעולם לא יראו את פני השטח.

.. יש פחד מאהבה." (עמ' 201)

וישנם עוד.

בתיאורים מפורטים, בלשון אמן, מתאר מק'קאן את סיפוריהם של גיבוריו וגיבורותיו, נודד לעבר וחוזר להווה של היום הזה – 7 באוגוסט, 1974, עת הלך פיליפ פטי על כבל פלדה מתוח בין מגדלי התאומים בניו-יורק, והעיר עמדה לרגע ממירוצה והביטה למעלה נפעמת. וחייהם של אחדים שונו ללא הכר מאותו היום, וחייהם של אחרים שונו רק קצת, ואחרים – חייהם המשיכו כפי שהיו קודם לכן. וכמה סיפורים סופרו לנו, הקוראים ברומן רחב-יריעה, מרתק למרות פרטי-הפרטים שבו.

ספר נפלא ומומלץ ביותר.

".. אנשים חושבים שהם יודעים את מסתרי ההימצאות בעורו של אחר. הם לא יודעים. אף אחד לא יודע, מלבד אותו אדם שסוחב את עורו סביב הגרעין של עצמו." (עמ' 389)

והערה למתרגם (ולמתרגמים בכלל): על אנשים גויים ונשים בכלל לא אומרים שנפטרו; הם מתו, הלכו לעולמם, חייהם באו אל סופם, נאספו אל אבותיהם וכו'. אבל לא "נפטרו". נפטר הוא רק גבר יהודי, מעל גיל שלוש-עשרה, שבמותו נפטר מקיום המצוות.

יסתובב לו העולם הגדול – קולום מק'קאן. תרגום (מצוין, למעט ההערה לעיל): אמיר צוקרמן. הוצאת עם עובד. 441 עמודים.

לרכישה

דיווח ה- CBS – על האירוע

לקריאת הפרק הראשון מתוך הספר

אלה יווניה קוראת ספרים