הוא חזר – טימור ורמש

הוא חזרואז הגעתי לסוף… ולא הבנתי. לא כתוב "סוף", אין קרדיטים, אין תודות, לא כלום. הספר, שנקרא בדיגיטלית, מציין כי יש עוד כך וכך עמודים, אבל אי אפשר לדפדף יותר.

מובן שמיהרתי אל חנות הספרים הקרובה למקום מגורי, כדי לבדוק שאכן אין יותר דבר. אין. כך זה נגמר. לא כתוב "סוף" (אולי כי זה לא באמת הסוף), אין תודות, אין קרדיטים. "המשך יבוא"? רצוי שלא.

רצוי שלא, כי די היה לנו בהיטלר אחד.

בסמיכות זמנים מפתיעה כמעט, תיכף לאחר הקריאה ב"חיים ועוד חיים" של קייט אטקינסון, שאחת האפשרויות בה מדברת על התנקשות בהיטלר בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, וכך נמנעה (בספר) מלחמת העולם השניה, וממש בתוך יום הזכרון לשואה שחל אצלנו, קראתי את הספר הזה, סיפור חזרתו לחיים ולעתיד של אדולף היטלר.

יום אחד בשנת 2011, בפינה נידחת משהו, נסתרת מעין בברלין מתעורר לחיים, עם כאב ראש נוראי, אדולף היטלר. וכל הספר הינו הקורות אותו דרך זרם התודעה שלו. היטלר מתעורר במדיו (המלוכלכים מן הסתם), בתוך עיר שאין רואים בה עוד את תוצאות ההפצצות של בעלות הברית, ושמיה נקיים ממטוסים.

כדי להבין מה בדיוק קורה סביבו ניגש היטלר, הנראה בדיוק כמוהו, כמובן, לדוכן העיתונים הסמוך ולהפתעתו מתברר לו כי השנה היא 2011.

מכאן, במחול עיוועים, תוך שימוש בשפה ובביטויים השאולים מספריו ונאומיו של היטלר המקורי, מוביל אותנו הסופר למציאות מתקבלת ובלתי מתקבלת על הדעת; היטלר נחשב (כי אין דבר כזה תחיית המתים) לקומיקאי בחסד, המזדהה כולו עם התפקיד. הוא מקבל פינה בתוכנית אירוח ולאחר מכן תוכנית טלוויזיה משלו. הוא מעביר את מסריו, ומתווכח עם כל מיני יריבים ועיתונאים, ומצליח, בהגיון עקום אך הגיוני להפליא, לצאת תמיד וידו על העליונה.

היחידים שאינם מאמינים בו, וחושבים שהוא עושה צחוק מהמנהיג האגדי, הם אנשי הימין הקיצוני, במין סוג של "הפוך על הפוך". כל שאר המפלגות מחזרות אחריו, ומקוות שיצטרף אליהן.

ואיש אינו מפקפק במסריו, ואיש אינו עוצר לחשוב – אולי הוא באמת חזר?

ואין "סוף" בסופו של הספר, וזה בכוונה גמורה.

ספר חכם, אירוני, מצחיק ובעיקר: מעורר מחשבה. (ולחשוב שכמעט לא נמצא מי שיתרגמו לעברית ויוציאו כאן לאור, כי חס-וחלילה להוציא מין ספר שכזה, שהיטלר מככב בו!)

מומלץ בהחלט.

הוא חזר – טימור ורמש. תרגום: עידו נחמיאס. הוצאת סלע-מאיר. 278 עמודים

Er Ist Wieder Da – Timur Vermes

לרכישה

לרכישה דיגיטלית

וכמה ציטוטים חכמים ומשעשעים שאספתי:

"אבל הרי כולנו יודעים בדיוק מה הרמה של העיתונים שלנו. החירש כותב את מה שהעיוור מספר לו, שוטה הכפר עורך אותם, והקולגות בעיתונים האחרים מעתיקים את זה."  (פרק ג')

"הרייכסמארק כבר לא היה בשימוש, אם כי הסתבר שהתוכנית שלי להפוך אותו למטבע כלל־אירופי הועתקה בידי אחרים — ככל הנראה חדלי אישים נטולי כל מושג מקרב הכוחות המנצחים. בכל מקרה, עסקאות החליפין מבוצעות בזמנים אלו באמצעות מטבע מפוקפק בשם "אירו," הזוכה באופן לא מפתיע לפקפוק גמור בקרב כל משתמשיו. לא חשוב מי היה הגאון שאחראי לזה — יכולתי להגיד לו שזה מה שיקרה מהתחלה." (פרק ג')

"בחוויית השידור, בדומה ללחימה בחפירות, יש משהו מאחד, ועל־כן כל אחד הוא כעת חלק מברית לוחמים שחבריה נשבעו אמונים זה לזה עד המוות הגואל, או לפחות עד לסיום המשדר." (פרק י"ד)

"'את אישה,” אמרתי בסלחנות, "ונשים הן תמיד מאוד אימפולסיביות כשזה נוגע לנושאים שברגש. כך ברא אותן הטבע. הגברים ענייניים יותר. אנחנו לא חושבים בקטגוריות של רע-או-לא-רע ודברים בסגנון זה. תפקידנו להתמודד עם משימות, לזהות ולהציב מטרות ואז לחתור להשגתן." (פרק כ"ט)

"אני בכלל מתנגד גדול של כל ריבוי המשימות הזה: הרדיו צריך גם לנגן את הדסקיות הכסופות האלו, מכונת הגילוח צריכה לעבוד גם על רטוב וגם על יבש, העובד בתחנת־הדלק הוא גם חנווני, הטלפון צריך להיות טלפון וגם לוח־שנה ומצלמה ובכלל והכל במכשיר אחד. זו שטות מסוכנת, שמובילה את צעירי גרמניה לבהות בלי הפסקה במכשירי הטלפון שלהם ברחוב ואז להידרס באלפיהם." (פרק ל"ו)

אלה יווניה קוראת ספרים