סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' – אשר קרביץ

מוסטפא רבינוביץאת הספר הזה הייתי קרובה להניח מן הידים כבר באמצעיתו, ורק השפעת שקפצה לבקר והפכה את לילי ללילה לבן השאירה אותו עד סופו.

 יאיר רבינוביץ' הינו מסתערב המכונה "מוסטפא" ביחידת דובדבן.

לכאורה הנה עוד ספר חיילים שתיכף יהפוך לסרט אולי ("אם יש גן עדן" הפך לסרט שהיה מועמד לכל מיני פרסים), ואפילו הכתיבה כמו מיועדת ליהפך לתסריט.

 עד אמצע הספר (ועד שכמעט התיאשתי) אנו עוסקים בתקריות ושאר אינצידנטים מחיי היחידה – פה נכנסו לכפר, שם שלפו מבוקש, כאן ירו בטעות, שם ירו בכוונה ("הפרולוג" או "הצגת הדמויות והרקע" כך יקרא החלק הזה בתסריט)

 יאיר מוסטפא רבינוביץ' הוא לא סתם חייל מסתערב ביחידת דובדבן, הוא גם הומניסט ביותר, כזה שנשבע לעצמו שלא יהרוג אף אדם – מה שלא מפריע לו לירות לאנשים בברכים (כדי שלא יוכלו ללכת) ובשאר איברים לא חיוניים, להתפרץ לבתים של אנשים באישון לילה כדי לחפש נשק / מבוקשים, ובכלל לא לשאול יותר מדי שאלות. כל כך אנושי יאיר מוסטפא רבינוביץ' עד שפעם הוא כמעט מכשיל פעולה כדי שלא לפגוע בכלבה המיניקה את גוריה, והוא חס על חיות בכלל..

הספר כולו מלא אמירות "כאילו"  נגד "המצב" וההכרח לפעול בדרך שבה פועלים החיילים;  כשיאיר נפצע (תוך הצגת הומניות שוב כלפי מבוקש שנתפס) ומאושפז לכמה ימים בבית החולים, מאושפז לצידו נפגע פיגוע (הו, מה סמלי) ובשיחה ביניהם עולה סדרת משפטים שתחזור על עצמה עוד ועוד (בתסריט נראה את הגיבור יושב באוטובוס ושומע בראשו את המשפטים מתנגנים שוב ושוב) "הכול ייזכר בהיסטוריה כבלגן אחד גדול. לא יהיו טובים ולא יהיו רעים. הכל יטבע במספרים – כמה שנים, כמה יהודים וכמה פלסטינים. כל התחושות ההירואיות ידהו מחסור עניין. כל הסיבות שבגללן אתה והחברים שלך מסתכנים יום יום לא יעניינו אף אחד."

 ליאיר מוסטפא רבינוביץ' יש חבר שאינו מדבר עם אביו כי זה האחרון מגדל עגלים לפיטום בשיטות שכל תנועות ההגנה על בעלי החיים היו צריכות להתגייס כדי להפגין נגדן (אבל זה רחוק, והרבה יותר "סקסי" להפגין נגד ניסויים בקופים במעבדות האוניברסיטה – אבל זה נושא אחר); שוב  – כמה רגישות ואהבת החי יש בחיילים הללו (בזמן החופשה, כמובן). החבר הזה, המוסרי כולו, נהרג באיזו תרגולת, אבל עוד לפני מותו, באחת השיחות שלהם, משווה את הישראלים לנאצים ומספר על סבו ש"עבר שש שנים של שואה. הוא אמר לי שאם היו נותנים לו לבחור שוב, בגלגול אחר, אחת משתי אפשרויות, להשתייך למענים או למעונים – הוא היה בוחר להשתייך שוב למעונים."

 יאיר מוסטפא רבינוביץ'  מפר את נדרו המוזכר לעיל – שלא להרוג אף אדם, והוא יורה באשה המאיימת על חבריו.  ואז, כשהילד של האשה יוצא מן הבית וידיו מורמות – הם מעבירים אותו לצלב האדום, והוא חושב בלבו, בתשובה לחברו המת – "עד כמה אנחנו לא טובים בלהיות נאצים".

הספר הזה בסופו של יום נקרא כמו טיוטה לספר, השפה בו דלה למדי, הדמויות שטוחות, העלילה כמעט ולא קיימת. ההשוואה עם "אם יש גן עדן" כמעט בלתי נמנעת ומשחקת לרעתו של הספר הזה. את ספרו הקודם של קרביץ לא קראתי, ואציין כי "מוסטפא רבינוביץ'" אינו מפתה לחפש את הספר ההוא.

 סתם ספר.

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' – אשר קרביץ. הוצאת: ידיעות ספרים-ספרי חמד (253 עמודים)

(פורסם ב- 10.5.2008 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים