אור בין האוקיינוסים – מ.ל. סטדמן

אור בין האוקיינוסים – מ.ל. סטדמן

לכאורה ספר ממדף רבי-המכר-עלילה-סוחטת-דמעות. אבל רק לכאורה. אמנם הוא רב מכר, או כך צוין על גב הכריכה, אמנם יש בו עלילה סוחטת דמעות (או לפחות מעלה, לעתים, דוק של לחלוחית בעיניים), אלא שהספר מצליח לדלג מעל הבנאליות, ולספר סיפור שהוא מעבר למה שנראה במבט ראשון.

האמת ניתנת להאמר שעד בערך מחצית הספר שקלתי לנטוש, כי למרות היותו "הופך דפים", למרות המעטפת (שעוד מעט ארחיב מעט עליה), למרות שצפיתי את הסוף (בערך, כמובן, והתבדיתי לחלוטין; וטוב שכך), החלטתי להמשיך עוד קצת, ולהציץ אצל מבקרים אחרים, אולי אחד או אחת מהם כבר קראו וכתבו עליו (תודה לעלית קרפ ב"הארץ"; שוכנעתי).

דומה שכל אחד מגיבורי וגיבורות הסיפור הזה יכולים היו להופיע בטרגדיות יווניות, ויש אף אזכור לדמטר ופרספונה, לקראת סופו של הספר. החל בתמונת הפתיחה, המציגה בתמצית את מהות הספר, אשה הקוברת את עוברה, השלישי, שומעת בכי תינוק. אמיתי. חי. כמו מן השמים שלחו לה, לאם שאינה יכולה להיות, כדי שתוכל להיות לאם.

Demeter_mourning_Persephone_1906

דמטר אבלה על פרסופונה

איזבל שרבורן היא האשה ששלושה הריונות שלה הסתיימו טרם עת, והיא האשה שמצאה תינוקת בסירה, באי נידח ביותר בדרום אוסטרליה, אי שכל שיש בו הוא מגדלור, וזוג אחד: איזבל וטום, הוא מפעיל המגדלור, וכמה עזים ותרנגולות. אחת לכמה חודשים מגיעה ספינת האספקה מן העיר הקרובה, עירה של איזבל, וחוזרת עם מכתבים ודרישות שלום.

"אובדן ילדים היה מאז ומתמיד חלק מן החיים, כמובן. מעולם לא הובטח שהתעברות תביא ללידת תינוק חי או שהיילוד יזכה באריכות ימים כלשהי. הטבע הניח רק לכשירים ולבני המזל להיות שותפים בגן-העדן-בהתהוות הזה. .. הילדים ששרדו התרגלו לשינויים שחלו בעריכת השולחן, ולמקום החסר, בדיוק כפי שהתרגלו להצטופף על הספסל עם הופעתו של אח חדש. בדומה לשדות החיטה שבהם נזרעים זרעים רבים יותר מכפי שיוכלו להגיע לכלל הבשלה, דומה שאלוהים בוזק ילדים במספר רב מן הנדרש וקוצר אותם על פי לוח שמימי כלשהו שאינו ניתן לפענוח." (עמ' 25)

היו לה שני אחים, לאיזבל, שניהם נהרגו במלחמה הגדולה, ביבשת רחוקה, רק מברקים וחבילות עם שארית חפציהם הגיעו. אפילו לוויות לא נערכו להם בעיר, ואין להם קברים. בתוך האין והשכול של הוריה גדלה.

טום, שהגיע ממקום אחר, כדי להפעיל את המגדלור, גדל עם אביו ואחיו, האם נעלמה יום אחד, האב היה מרוחק ונוקשה. טום חזר מן המלחמה הגדולה, כשגופו שלם, אך רוחו שבורה או פגועה, כמו רוחם של כל הגברים החוזרים מן המלחמות. ואין מדברים על מה ואיך.

"ויולט שמחה שלא ערכה לוויה לבניה: לוויה היא הוכחה. הוכחה ניצחת. לוויה פירושה הודאה שהבנים מתים ללא עוררין. קבורים באדמה. באין לוויה אפשר עדיין לחשוב שיום אחד הם ייכנסו למטבח בצעדים קלים וישאלו מה יש לארוחת ערב ויצחקו אִתה על הטעות הטיפשית שגרמה לה להאמין לרגע – תארו לעצמכם! – שהם הלכו לבלי שוב.

אחר כך,.. היא הרהרה במצב בפעם המי-יודע-כמה. ברגע שילד נכנס ללבך, אין לדבר על נכון או לא נכון. היא הכירה נשים שילדו ילדים לבעלים נתעבים, או גרוע מכך, לגברים שלקחו אותן בכוח. והאישה אהבה את הילד בכל מאודה, אף על פי שבאותו זמן שנאה את הפרא שהוליד אותו. אינך יכולה להתגונן מפני אהבה לתינוק…" (עמ' 302)

האנה וגוון פוטס גדלו ללא אם שמתה עליהן בדמי ימיהן. אביהן, הגביר של העיר, נשלח בילדותו מבית הוריו, שלא יכולים היו לפרנסו, אל היבשת הרחוקה, שם בנה עצמו בעשר אצבעות, אבל תחושת הנטישה והעליבות מעולם לא עזבוהו.

הנה כי כן – זהו סיפור המסגרת: טום שרבורן, שומר המגדלור באי שהוא מקום מפגש בין האוקיינוס הדרומי לאוקיינוס ההודי, נישא לאליזבת מן העיר פוינט פרטג'ז, ושניהם התגוררו, לבדם באי. שלושה הריונות שהסתיימו בהפלות היו לה לאליזבת, ומעט לאחר שאיבדה את וולדה השלישי הגיעה לאי סירה ובה גבר מת ותינוקת חיה.

הלבטים – האם לדווח על התינוקת שנמצאה, או לשמרה כאילו היתה בתם שלהם. יסורי המצפון הנלווים להחלטתם, האושר הצפון בילדה הקטנה, התוצאות של בחירתם. אלה עומדים בבסיסו של הספר.

ברקע – מלחמת העולם הראשונה, שאז עוד נקראה המלחמה הגדולה (משום שלא ידעו שתבוא עוד אחת גדולה ואיומה ממנה), על מחיריה האיומים ששילמו כל אלה שלקחו בה חלק, וכל אלה שנשארו מאחור, ואיבדו יקירים, או שאלה שחזרו חזרו שונים לגמרי.

ומעל הכל – החסד הנוצרי והאמונה, והיכולת לסלוח ולדעת שאי אפשר לשנות את מה שעשינו או לא עשינו, ולא תמיד ניתן לתקן. רק ניתן להשתדל לאחות את השברים, ולנסות לעשות מעט טוב יותר.

אור בין האוקיינוסים – מ.ל. סטדמן. תרגום: ברוריה בן-ברוך. הוצאת כתר. 394 עמודים

The Light Between Oceans – M.L. Stedman

לרכישה

לרכישה דיגיטלית

אלה יווניה קוראת ספרים