החולשה של ויקטוריה ברגמן – חלק 2 – אש הרעב – אֶריק אָקסל סוּנד

"אש הרעבהאֵימה מגיעה לסטוקהולם לבושה במעיל כחול קוֹבּלט, כהה במעט משמי הערב. היא בהירת שיער וכחולת עיניים, ועל כתפה תיק קטן. נעליה הקטנות מדי אדומות ומשפשפות את קרסוליה, אבל היא רגילה, והפציעות בעור כבר נעשו לחלק מאישיותה. הכאב מחזיק אותה ערה.

היא יודעת שאם רק תצליח לסלוח – תיגאל, היא עצמה וגם הנסלחים. שנים רבות ניסתה לשכוח, אבל לא הצליחה. היא לא רואה את זה, אבל הנקמה שלה היא תגובת שרשרת." (עמ' 9)

קודם כל ולפני הכל: זהו ספר שני בסדרה, ומטבע הדברים עניינים שיופיעו בסקירה הזו יהיו ביניהם קלקלנים (ספוילרים, כך קבעה האקדמיה), ומי שרוצה להמשיך לקרוא סקירה זו עושה זאת על אחריותו/ה בלבד!

חקירת הילדים המתים נסגרה. במשטרה שתקציבה מוגבל (ככל משטרה בעולם) התקציב המיועד לחקירת מותם של ילדים-שאיש-אינו-חש-בחסרונם, גם אם מותם היה אלים וברוטאלי בצורה קיצונית, מצומצם ביותר, ויצאה הוראה מגבוה שלא לחקור יותר.

בן זוגה של ז'נט שילברג, בלשית המשטרה, עזב אותה לטובת האוצרת-הגלריסטית שמקדמת עתה את עבודותיו, והיא נותרה עם בנם המשותף, נער מתבגר (על כל המשברים הכרוכים בכך, ובנוסף לכך – סיפור הגירושין של הוריו רק מגביר עוד את מרד הנעורים שלו), ועם עבודתה התובענית, כרגיל. עבודה שבה אף פעם לא בטוח שתגיע לביתה בזמן, כדי לפגוש את בנה.

יציאה משותפת עם חברתה, הפסיכולוגית, סופיה סטרלונד, הגיבורה השניה של הסיפור המשותף, יחד עם הבן – יוּהן ללונה פארק, מסתיימת בחבטה ותפרים בראשה של ז'נט, היעלמותו של הבן, ואבדן הכרה וזכרון של סופיה, הסובלת ממילא מפרקי זמן לא קצרים של אובדן זיכרון.

גופת אשה שאולי נאנסה ואולי נרצחה, הובאה אל המכון הפתולוגי. אחר כך מת קארל לונדסטרום, שהיה מורדם במחלקת טיפול נמרץ. בחדרו נמצא זר ורדים צהובים. קארל לונדסטרום שפעם נחקר על אונס בתו, שניסה להתאבד, ומשום כך הגיע לטיפול נמרץ. ואחר כך מת.

אחר כך נרצח פר-אולה סילברברג; נשחט כמו חיה, איבריו בותרו ופוזרו בבית. כך מצאה אותו אשתו. לרצח של איש כמוהו נמצא תקציב ראוי, כמובן. אלא שהרוצח לא נמצא.

ומתחת לפני השטח רוחשים סיפורים על מקרי אונס אכזריים, של נשים ושל ילדות, בעבר ובהווה. איכשהו יש אולי קשר, בעבר או בהווה.

וז'נט שילברג מסרבת להרפות מן הילדים המתים, וממשיכה לחקור גם ללא היתר.

קשרים, כסף, ואחווה בין גברים מסוג מסוים עומדים כמכשול לחקירה.

עובדות חדשות מתגלות לקורא/ת.

מותח, אפל, מרתק לא פחות מקודמו.

החולשה של ויקטוריה ברגמן – חלק 2 – אש הרעב – אֶריק אָקסל סוּנד. תרגום: רות שפירא. הוצאת כתר. 420 עמודים

VICTORIA BERGMANS SVAGHET BOOK#2: HANGERLEDEN – Erik Axl Sund

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי

ושתי מובאות מן הספר, שנכונות, כנראה בכל מקום, לצערנו, וימשיכו להיות כך עוד זמן (עד שנשנה, ואנחנו משנות.. לאט. אבל משנות):
"'אנחנו חיים בעולם של גברים.. עולם שבו יוהן (בנה של ז'נט שילברג, א.ג.) לא שווה יותר ממה ששווה פדופיל. אף אחד לא שווה יותר מפדופיל או אנס. אפשר רק להיות שווה פחות.'

'הקורבן שווה פחות מהפדופיל עצמו. החברה מעדיפה לגונן על העבריינים המשוערים ולא על הקורבנות המשוערים. עולם של גברים.'" (עמ' 58)

"בימי הביניים גבר היה יכול לשאת אישה בדרך של חטיפה ותקיפה מינית. אחרי הניצול המיני היא אולצה להינשא לגבר, שגם קיבל חזקה על הרכוש שלה.

.. אונס לא נתפס כהשפלה אישית של הנאנסת אלא כעבירת רכוש. החוקים נגד עבירות של אינוס נוצרו כדי להגן על זכותם של גברים להיות בעלי רכוש מיני בעל ערך, אם באמצעות חיתון האישה או בשימוש בה לצרכים הפרטיים של האנס. מאחר שעבירה כזאת נגעה לזכות החוקית של הגבר, האישה אפילו לא היתה צד בעניין. סביב עבירת האונס עדיין יש מיתוסים שניכרים בהם שיירים מן ההשקפה על נשים בימי הביניים. היא היתה יכולה לומר לא, או שאמרה לא, אבל התכוונה שכן. הלבוש שלה היה מגרה. היא רק רצתה להתנקם בגבר. …" (עמ' 383 – 384)

אלה יווניה קוראת ספרים