גבולות – רונית רפ
שני חלקים לו לספר הזה, שני חלקים המרכיבים סיפור אחד.
הצד שלה
הצד שלו.
הצד שלה – הילה – אשה נשואה ואם לשני בנים, גרפיקאית. אמה מתדרדרת אט-אט במורדות הדמנציה, עוד מעט כבר לא תזכור דבר. בינתיים עוד זוכרת, לפעמים. והגוף אף הוא בוגד. מעבירה ימיה בביתה עם המטפלת הפיליפינית. הילה, שרצתה לזכור את אמה בדרך משלה, מחליטה לחזור ללמוד ציור, כדי שתוכל לצייר את אמה. כל זמן שאפשר, כי אולי עוד מעט יהיה צורך להעבירה למעון מחסה לקשישים מוגבלים, אולי לא תחיה עוד הרבה.
החוג שהיא בוחרת ללמוד בו מעביר אותה לדרך חדשה, שאולי לא ציפתה לה.
ואולי כן.
כי לפעמים המשאלות הכמוסות כמוסות גם מן השואל.
הצד שלו – מיכאל, מייקי. רופא שיניים, ג'ינג'י, אורתודנט. פעם, כשהיה בן שמונה וחצי היה עולה חדש, שצריך היה להסתיר את כל חולשותיו מפני חבורת הילדים, כי ילדים, כידוע, יכולים להיות אכזריים לעתים.
עכשיו כבר לא שומעים את המבטא. רק עם ילדיו הוא עוד מנסה לדבר צרפתית.
פעמיים בשבוע הוא חוצה את הקו הירוק, מטעמי פרנסה, כדי לטפל בשיניהם של ילדים מאחת ההתנחלויות.
הוא לא בעצם רצה להגיע לשם, גם קצת פחד. עכשיו הוא כבר רגיל לנסוע בכביש הזה, שכבר גבה חייהם של כמה נוסעים.
אפילו אוהב את העבודה שם.
הצד שלה, של הילה הוא החלק הראשון בספר, והוא הפחות מהודק משני החלקים. יש בו סיפורונים קטנים שמתחילים, ולא נגמרים. יש בו פרקים המסתיימים באיזה עניין שצריך להפתר, ובפרק הבא הקורא/ת צריך/ה להבין מה בעצם קרה, כי הפרק הבא מתחיל קצת אחרי הפתרון. למשל – בעמ' 84, ישנו תיאור נפלא של שיעור ציור: המורה עובר בין הציורים ומעביר ביקורת על כל אחד מהם. באמצע ביקורתו על הציור של הילה, היא מרגישה את הטלפון רוטט. היא לא עונה. ואם היה כל כך חשוב להזכיר את קיומה של אותה שיחה שלא נענתה, הייתי מצפה שבהמשך אדע ממי היתה אותה שיחה, ואם הילה החליטה להחזיר שיחה, או לא.
אבל לא – העניין התפוגג.
ויש עוד כאלה.
החלק השני – שלו, של מיכאל, כאמור, מהודק יותר. קוהרנטי יותר. ברור לאן דברים הולכים, ברור מאין באו. ניתן לעקוב אחר הגיבור, משום שישנה התפתחות מפרק לפרק, מעניין לעניין. אין קפיצות המותירות את הקורא/ת תוהה, מה בדיוק קרה שם בין אירוע אחד למשנהו.
ניכר כי חסרה עינו הבוחנת של העורך. וזו הפעם השניה בעת האחרונה שאני נתקלת בעריכה לא מוקפדת דיה, מצד אותו עורך – חיים באר. וחבל.
רונית רפ יודעת לכתוב, אבל העריכה חשובה עד מאד, וכשזו לא נעשית כראוי, הספר נפגם.
גבולות – רונית רפ. הוצאת עם עובד. 262 עמודים