ארבעה אבות – אמיר זיו

ארבעה גברים, שלוש נשים, במין היפוך מן הפיוט הידוע המושר, בלחנים שונים ובשפות שונות בסוף ליל הסדר, פיוט שנועד, בין השאר, להשאיר את הצעירים שלשולחן ליל הסדר ערים ומוכנים לשיר-חידון הזה, שבו עליהם לזכור בעל-פה כמה מונים בכל אחד מן הנזכרים בשלושה-עשר בתי הפיוט.

שלושה אבות, ארבע אמהות יש בפיוט. ארבעה אבות יש בספר. שלוש נשים. וקולן של אלה, בתחילה, מושתק.

האב הראשון – א' (אליהו) בוכמילר, שאנו פוגשים בו דרך חלופת המכתבים שלו עם מנהל מחלקת ההנדסה בעירייה; עניין בנאלי ומוכר לכאורה לכולנו – הוספת מרפסת ללא רשיון בניה בדירה שמעליו, מתחילה את חלופת המכתבים הזו, בין בוכמילר, השכן, לבין ברוך דומיני, סגן מהנדס העיר.

שניהם, מסתבר, מאוהבים באותה האשה – קלרה. זו שבנתה את המרפסת ללא רשיון, זו ששבתה את לבו של בוכמילר כשהגיעה לבית, למרות שהיא צעירה ממנו בשנים רבות, זו שסגן מהנדס העיר התאהב בה כשביקר בביתה לבדוק את חריגות הבניה, זו שגם בנו של בוכמילר התאהב בה, כך נראה, ומשום כך אינו מתגורר יותר עם אביו, ויש ביניהם נתק.

והכל הכל מתברר בקולם של שניים – בוכמילר ודומיני. קולה של קלרה אינו נשמע.

הסיפור השני נפתח בגיורא, אב לנירה, האם, שרון, מתה לפני שנה, ההכנות האחרונות שיש לערוך לקראת יום ההולדת הששי של נירה. ילדה שגדלה בלי אם, ילדה שמתגעגעת אליה. כל הזמן.

"אין לך מושג כמה זה קשה לגדל ילדה, בטח לבד. בטח כשהיא שבורה. יום אחרי יום אתה מדביק עוד פיסה זעירה, כמעט בלתי נראית, ואתה יכול רק להתפלל שהמיליון פיסות האלה יקבלו את הצורה שקיווית. וזה קורה באטיות מטריפה, … ואתה טועה כל כך הרבה טעויות, . אינסוף פעולות כאלה שאי אפשר לוותר עליהן ואתה מבין כמה זה חשוב והכרחי, אבל את התוצאה תוכל לראות רק אחרי שנים, … כל הזמן אתה תלוי באוויר ומלווה אותך החרדה שכל ההשקעה העצומה הזאת תיהרס בבת אחת, …" (עמ' 195)

גם את שרון אהבו שניים – גיורא ומיכה. גם סיפורה מסופר דרכם, קולה שלה אף הוא אינו נשמע, אלא אם קוראים את השירים שנהגה לשלוח לשבועון לילדים, וחתמה בשם בתה, נירה.

בסיפור השלישי נשמע סוף סוף קולה של הגיבורה, נירה. זו מן הסיפור הקודם, שעכשיו היא נערה בת שבע עשרה, והיא קושרת את כל הקצוות (טוב, את רוב הקצוות) משני הסיפורים האחרים.

נירה שנזקקה לפגישות כואבות עם האנשים שאהבו את אמה, עם השכן ממול שהכיר וידע בדיוק מה קורה וקרה בחייה, שנאלצה בכל חייה הקצרים להאבק על מקומה ועל הכרה ועל אהבה.

והחיים אף פעם לא באמת חייכו אליה.

ועכשיו היא מספרת את סיפורה, דרך בלוג שפתחה ברשת. בלוג שנועד רק לספר את סיפורה. אחר כך תעלם ותאלם.
"…באינטרנט כל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה ולכתוב מה שהוא רוצה בלי שידעו מי הוא. .." (עמ' 247)

ודרך הסיפור הזה מתבררים עוד דברים ועוד עובדות, עובדת שהיו נהירות לקורא/ת כבר במהלך הקריאה בסיפורים הקודמים, ועתה הם מקבלים אישוש.

ספר על אהבה ואכזבה ושברון לב. אהבה בין גברים לנשים. אהבה או אי-אהבה או אהבה על תנאי בין הורים לילדים:

"אינך יכול לאהוב את בנך ביום שבו הוא נולד. אדם אינו מכונת סריגה. הוא אינו אוהב יש מאין. אם התמזל מזלך, בנך יוצא לאוויר העולם כשאתה אוהב את אמו אהבת אמת בשלה ומנומקת, ואז האושר שהוא מסב לה ינביט במהרה זרע גם אצלך. אם מזלך התמזל פחות ואין אהבה גדולה בינך ובין אמו, תידרש לזרוע בעצמך ולדשן ולהשקות, עד שתצמח אצלך אהבת הבן. עד אז כל שיהיה ביניכם אינו אהבה אלא חסות. אחריות שנובעת מן הטבע האבולוציוני ותו לא: דאג לו כעת, ויבוא יום ותאהב אותו." (עמ' 68)

".. אהבה זה אידאה, והיא רק אפשרות אחת מהרבה אפשרויות. .., (עמ' 180)

"… כמו שאנשים צעירים מתאהבים, באופן שאי אפשר למדוד אותו ואי אפשר להפסיק אותו ואי אפשר לחשוב שהוא ייגמר. .." (עמ' 267)

ספר עצוב וכואב, ספר שכדאי עד מאד לקרוא, ולהרהר בו מעט בזמן ואחרי.

".. הבחירות שלנו, במיוחד הוויתורים שלנו, משפיעים להרבה יותר זמן ועל הרבה יותר אנשים ממה שאנחנו חושבים. .." (עמ' 294 – 295)

מומלץ

ארבעה אבות – אמיר זיו. הוצאת: עם עובד. 313 עמודים

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

אלה יווניה קוראת ספרים