"בילדותי לא חשבתי שמשהו לא כשורה במשפחה שלי. ככה זה אצל ילדים בדרך כלל. יהא מצבם אשר יהא, הם מתרגלים אליו. בנות להורים מתעללים מסתבכות בבגרותן עם גברים מתעללים כי לזה הן רגילות,  וזה מה שמוכר וטבעי להן, גם אם הן סולדות מנסביבות ילדותן.

אבל אני אהבתי את חיי בביצה והייתי הרוסה כשהם התפוררו. …" (עמ' 49)

אבל לא היה שום דבר רגיל או מוכר בחייה של הלנה פֵּלֶטְיֶה. עד גיל 12 כל מי שהכירה היו אביה ואמה. כל מה שהכירה על העולם שסביבה היה תוצאה של החינוך והלימוד של אביה: איך לצוד, איך לשרוד, איך לעקוב, איך לירות, איך לפשוט עורן של חיות. כל מה שהכירה על העולם בכלל היה מתוך גליונות ישנים מאד של נשיונל ג'אוגרפיק, שעותקים מהם נמצאו בבקתה בה גרו. משפחה גרעינית מבודדת מכל העולם.

מה שהלנה לא ידעה הוא שאביה חטף את אמה כשהיתה בת ארבע-עשרה, והחזיק אותה מבודדת מן העולם בבקתה בה חיו.

אבל כל אלה היו בעבר.

בהווה, הלנה שינתה את שמה, ניסתה לשים את עברה מאחוריה, אם כי לעתים הפגינה התנהגות לא כל כך מקובלת בקרב אנשי העולם ה"תרבותי", הציוויליזציה, אליה הגיעה.

"לפני שנעלמתי מעל דפי הצהובונים שעל הדוכן בסופרמרקט, נהגו אנשים לשאול אותי מה היה הדבר הכי מדהים, לא ייאמן, בלתי צפוי שגיליתי כשהצטרפתי לציוויליזציה. כאילו עולמם טוב משלי. או מתורבת יותר. יכולתי בקלות לטעון טענות נגד השימוש הרווח במילה הזאת לתיאור העולם שגיליתי בגיל שתים-עשרה: מלחמה, זיהום, תאוות בצע, פשע, ילדים רעבים, גזענות, אלימות על רקע אתני – וזאת רק ההתחלה. …" (עמ' 28)

בהווה הלנה היא אשה נשואה, ויש לה שתי ילדות.

ויום אחד היא שומעת בחדשות כי אביה ברח מן הכלא.

וחייה נכנסים לסחרור מחדש.

קארן דיון, בווירטואוזיות מופלאה משלבת בין סיפורי העבר וההווה של הלנה, תיאור חיי היומיום, הקשיים, האכזריות שהפגין האב, יחד עם החיבה והרוך, יחד עם ההחלטה, בהווה, לצאת בעקבות האב, משום שהלנה יודעת שרק היא תוכל למצוא אותו באמת.

"… אהבתי את אבא שלי. ג'ייקוב הולברוק שאני הכרתי היה חכם, מצחיק, סבלן ואדיב. הוא טיפל בי, האכיל והלביש אותי, לימד אותי את כל מה שצריך לדעת, ולא רק כדי לשרוד בביצה אלא גם כדי לפרוח. …" (עמ' 35)

ספר מתח שקשה להניח מן היד, והוא נקרא בנשימה עצורה, עד סופו.

בזמן הקריאה חזרתי אל שני ספרים שקראתי בעבר – חטיפתה של האם הזכירה לי את "חדר" של אמה דונהיו; החיים המבודדים הזכירו לי את "ימינו הספורים האינסופיים" של קלייר פולר. שניהם מרתקים ומעוררי מחשבה, כל אחד בדרכו.

מומלץ.

ועוד משהו:

"… הרג אדם משנה את פני הדברים. לא משנה בכמה חיות יריתם, כמה חיות תפסתם במלכודת, כמה עורות פשטתם, כמה איברים פנימיים הוצאתם ואכלתם. להרוג אדם זה משהו אחר. כשנוטלים חיים של בן אנוש, הכול משתנה. …" (עמ' 261 – 262)

בתו של מלך הביצה – קארן דיון. תרגום: קטיה בנוביץ'. הוצאת הכורסא.  277 עמודים

The Marsh King’s Daughter – Karen Kionne

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)