רומן הסטורי יש לו כמה דרכים להיכתב; יכול/ה הסופר/ת לקחת דמות אמיתית, שהתיעוד בגינה מועט, ו"למלא" את החסר בידע שלנו אודותיה, בבדיון מוחלט (אך הגיוני). כך למשל נהגה מרגרט אטווד ב"לטענת גרייס", או אנה אנקוויסט ב"השיבה הביתה". אפשר גם לכתוב על אנשים בדיוניים המסתובבים בקרבתם של אנשים אמיתיים וידועים, שספרי ההסטוריה מלאים בהם, כמו שעשה קן פולט ב"עמוד האש", ואז ההסטוריה מהווה רקע לסיפור עצמו. אפשר גם לברוא דמויות בדיוניות ו"לעטוף" אותן בתקופה הסטורית, ודרך חייהן לתאר את אורח החיים באותה תקופה, כמו שעשתה אמה דונהיו ב"הפלא של אנה". דומה כי בת' אנדרדאון עשתה משהו שבין האופציה הראשונה לאחרונה – בחירת דמות אמיתית ו"עטיפתה" בדמויות נוספות ובסיפור עצמו.

"…(מת'יו) הופקינס, שכינה עצמו ה- Witchfinder General, והיה אחראי למשפטי המכשפות הקטלניים ביותר באנגליה בשנים 1644 – 1647, שבהם קיפחו את חייהם כמאה בני אדם. …"(בתוך: אחרית דבר מאת ד"ר שי פררו*)

מת'יו הופקינס, אם כן, הוא הדמות עליה מתבסס הספר הזה, ועצתי לקורא/ת, להתחיל את קריאת הספר דווקא בסופו- ב-אחרית הדבר שכתב ד"ר שי פררו, שיכולה להעשיר לגמרי את חווית הקריאה (אם כי חסרו לי המיילדות שבין הנאשמות בכישוף, והסיבות לכך שדווקא בעלות המקצוע הזה התבלטו בין המכשפות שהוצאו להורג; אבל פרט לכך, אחרית הדבר מאירה עיניים בהחלט).

מת'יו הופקינס זה דווקא אינו גיבור הסיפור, אבל הוא זה המוליך אותו ועילתו.

גיבורת הספר היא אליס, המספרת, אחותו של מת'יו החוזרת מן העיר – לונדון- לאחר שהתאלמנה מבעלה, וברחמה היא נושאת את ילדו.

בתקופה המדוברת – המאה ה-17 (וכמובן, מאות רבות לפניה, וכמה מאות אחריה) נשים לא חיו בזכות עצמן, אלא היו "שייכות" למשפחותיהן, והיו תלויות בהן לפרנסתן (אלא אם כן, עבדו כמשרתות, ואז היו מובטחים להן קורת גג ומזון, ולעתים גם תשלום זעום. ויחד עם אלה, לא פעם, נאלצו גם לשרת את אדוניהן במיטתם).

לאליס היה מזל. יכולה היתה לחזור לבית אחיה (הוריהם הלכו לעולמם זה מכבר), ולמצוא לה בית בביתו.

אמנם חשש מה ליווה אותה, שכן נישואיה היו בניגוד לדעתו, בת של כומר נישאה לבנה של המשרתת, עניין שהוא מתחת למעמדה, אך אליס קיוותה כי הקירבה הרבה ביניהם בשנות ילדותם, תפצה על הריחוק קצר המועד שנגרם מנישואיה ומן המרחק הפיזי בין לונדון למנינגטרי, כפר מגוריהם.

היא מקווה גם כי למרות שלא הודיעה לו על היותה הרה ללדת, יקבלנה בזרועות פתוחות, אותה ואת ילדה העתיד להיוולד.

אלא שהאח שהיא מוצאת בבית הפך לאיש מרוחק הרבה יותר, אפוף סודות, אדוק מאד באמונתו, כועס מאד, ופגוע. נושא עליו משא כבד של עלבונות אמיתיים ומדומים משנים רבות. וכמובן, האווירה מסביב – מלחמת האזרחים והפוריטניות המשתלטת אט-אט.

"אישה מחונכת להאמין שילדים הם כל תכלית קיומה – עליה להביא אותם לעולם ולהאכיל אותם ולנשק את ברכיהם הפצועות. אבל מה אם אינך יכולה להביא ילדים לעולם? או אם יש לך יותר מדי מהם? אם יש לך ילדים, והם לא יכולים להגן עליך? מה אם יש לך ילדים והם מתים? אם את מבכה את אובדנם יותר מדי, או לא מבכה אותם מספיק – זו הנקודה שבה אנשים מתחילים לתהות אם את עצמך אשמה בגורלך המר. הם מתחילים לתהות כיצד חטאת לאלוהים, ותהיותיהם מבשילות ומנוצלות על ידי גברים כמו אחי." (*)

שליטתו של אחיה בחייה, מאפשרת לו להכתיב לה דרכי פעולה, גם כאלה שאין היא מסכימה להן, להרחיק אותה מאנשים מסויימים, לבודד אותה מהאנשים הקרובים לה, שבהם היא נותנת אמון. האימה שהוא מטיל עליה, לאט-לאט, מבלי שתרגיש, עד שהיא חשה עצמה לכודה, ואנוסה לעשות ככל אשר יורה לה.

מת'יו הופקינס, שמונה ל"מאתר מכשפות" לוקח אותה (ואת הקורא/ת) במסע במחוזות הכפריים של אנגליה, במקומות בהם אנשים ילשינו אלה על אלה ויאשימו אותם ב"מעשי כישוף" לא מעט מתוך חיסול חשבונות אישיים. החקירות שעורך "מאתר המכשפות" הזכירו לי לא מעט את חקירות האינקוויזציה, כפי שקראתי עליהן בספרים כמו "שם הורד" של אומברטו אקו, חקירות שסופן ידוע מראש כמעט תמיד, חקירות המלוּות בעינויי גוף ונפש, המובילים להודאות (רק שהכאב ייפסק). ואליס נקראת להיות עדה לאותן חקירות וממצאים.

סופן של המכשפות ידוע; הן נתלו, או הועלו על המוקד, או הומתו בכל מיני דרכים אחרות.

והנותרים מאחור, בני משפחה, חברים, מכרים, נותרו עם פצעים פעורים לאורך זמן.

"כשפניתי ללכת, ראיתי את הגרדומים בבירור בפעם הראשונה. הדברים שהיו תלויים עליהם נראו מרחוק כמו חמש-עשרה גלימות שנתלו על ווים, רק לזמן קצר, עד שבעליהן יזדקקו להם שוב. (*)

אנדרדאון לוקחת את הקורא/ת במסע מרתק אל תוך עולם לא מוכר ברובו, תוך שאינה מחסירה דבר מן הסיפור עצמו, המהפך דפים. ולוּ רק היתה מרחיבה מעט ברקע הדברים, דרך החיים, המאכלים, הריחות, כי אז הייתי נהנית עוד יותר (ונהניתי לא מעט).

מומלץ.

ועוד מובאה אחת, שצדה את עיני:

"אבל טינה שנקברה לא נעלמת. זה כמו לטמון זרע בעפר: הוא עשוי להישאר חבוי מתחת לפני האדמה במשך עונה או שתיים, אבל בסופו של דבר, הוא תמיד ינבוט." (*)

אחותו של צייד המכשפות – בת' אנדרדאון. תרגום: מור רוזנפלד. הוצאת: תמיר סנדיק. 408 עמודים

The Witchfinder’s Sister – Beth Underdown

לרכישה (בכל הפורמטים, כולל קינדל)

*  נקרא בדיגיטלי, אין מספרי עמודים