וייט ריבר בוערת – ג'ון וֶרדון

ספר מתח טוב צריך שיהיו בו כמה וכמה אלמנטים בסיסיים, שימשכו את הקורא/ת עד תום הספר; עלילה מוצלחת, כתיבה טובה, מתח הולך ונבנה, פתרון בלתי צפוי או צפוי, אבל בנוי לעילא. ספר מתח טוב צריך להרחיק אותי מכל טרדות היום, להוות "מנוחה" בין ספרים רציניים ותובעניים, ולרתק אותי עד כי יקשה עלי להניח אותו מן היד.

"וייט ריבר בוערת" עונה על מרבית הסעיפים, ואם המחבר לוקה לעתים בהגזמות, או באיזה חוסר קוהרנטיות – יסולח לו, זה רק ספר מתח.

דייב גרני, ששמחתי לגלות שכבר פגשתי בו בספר אחר משל ג'ון ורדון – "פיטר פן חייב למות" הוא גיבור הספר הזה. ורדון, כמו לא מעט סופרי מתח (ולא רק) מן השנים האחרונות, כותב, כך הסתבר לי, סדרת ספרים שבכולם מככב אותו גיבור, ועלילותיו האישיות מתמשכות מספר לספר. אפשר לקרוא כל ספר בנפרד, והנאת הקריאה לא תיפגם, ואפשר לקרוא את כולם האחד אחרי השני, ואפילו לפי סדר הוצאתם, ולעקוב אחרי עוללות הגיבור.

ובכן – דייב גרני זה, שכבר פרש מכל עיסוקיו כשוטר (פעם היה השוטר המהולל והמעוטר ביותר בעיר ניו יורק), ומבקש לטפח את גנו ואת תחביביו,  נקרא על ידי פרקליט המחוז לסייע לו בחקירת רצח שוטר במהלך הפגנות שנערכו בעיר וייט ריבר הסמוכה במלאת שנה למותו של אדם שחור בידי שוטר לבן.

דייב גרני ומדלן, אשתו, בחרו להתנתק למדי מן העולם שמסביבם, להתרכז בחייהם, ולא להיות "מחוברים" לקורה בסביבה הקרובה, ובעולם. "… הם החזיקה בדעה ש"חדשות" הוא לעיתים קרובות מונח המלכד בתוכו מחלוקות יזומות, חצאי-אמיתות שטחיות ואירועים שאין להם עליהם כל השפעה. .." (עמ' 24)

על חקירת הרצח מופקד אמנם מפקד המשטרה המקומי, אלא שהוא חשוד בהתנהגות גזענית, כזו המפלילה שחורים בפשעים שונים, ועל כן פרקליט המחוז מבקש את נוכחותו של גרני, כעין אובייקטיבית.

העיר שסועה בין תנועת השחורים לשיוויון, לבין הלבנים המבקשים להגן על שלהם והרואים בשחורים מסה אחת גדולה ומאיימת.

רצח השוטר האחד, ולאחריו רצח שוטר נוסף, ובהמשך רציחות נוספות, בדרכים שונות, מסבכים ומפתלים את העלילה, ומה שנראה מלכתחילה כעניין די סגור, כשכל הראיות מובילות לכיוון אחד, מקבל פתאום תפנית, ועוד תפנית.

לכל אלה יש להוסיף את תחנת הטלוויזיה המקומית, הששה להכתיר מלכים לשעה, ומשדרת במהדורות החדשות שלה סרטים שההגדרה המתאימה להם ביותר היא "סנאף". "ערוצי תקשורת בכל מקום עסקו בקידום מתמיד ובהקצנה של עימותים, מודל עסקי המבוסס על תובנה רעילה: מחלוקת מוכרת. ובעיקר מחלוקת לאורך קווי השבר של גזע. ולתובנה הזאת היה מרכיב רעיל לא פחות: אין כמו שנאה משותפת לבנות נאמנות. .." (עמ' 59).

עוד אנשים בהם ייתקל גרני יהיו מיליונר אקסצנטרי שיש לו עניין מיוחד בהשפעה על הפוליטיקה המקומית ובהמשך ההפרדה, חוקר מקרי מוות העוסק, בזמנו החופשי בחקר ההיסטוריה של העבדות באזור. מובן שהשלווה שגרני מבקש תידחה למועד מאוחר יותר.

וכך מתגלגל הסיפור, המרתק ומהפך דפים, בין מקרה רצח אחד לאחר, בין זירת פשע זו לאחרת, וכל אלה תוך שרבוב אג'נדה פוליטית חברתית מסוימת (סטיג לארסן עשה את זה הרבה יותר טוב!), תוך רפרורים לנשיא המכהן הנוכחי – טראמפ. כך, אחת מן הדמויות הפחות "נחמדות" מתבטאת בהזדמנות מסויימת: "האומה האמריקאית חולה בסרטן. הסרטן הזה הסתנן לחברה בדרים כרבות במשך שנים רבות. הצתת דגל. לבוש מתירני בבתי הספר. הכפשת הצבא, הממשל והתאגידים מצד הוליווד. הפקעת הציוויון הנוצרי של חג המולד והפיכתו לחג רב-תרבותי. השחיקה החמורה של היחס כלפי סמכות. תחושת ה'מגיע לי' הילדותית. המגמות הללו הן טרמיטים הזוללים את יסודותיה של אמריקה. התרבות שלנו עומדת על פי התהום. .." (עמ' 356)

התוצאה הכללית מהנה, וזהו ספר מתח בהחלט טוב.

וייט ריבר בוערת – ג'ון וֶרדון. תרגום: עידית שורר. הוצאת: כתר, עברית. 528 עמודים

White River Burning – John Verdon

לרכישה (מודפס ודיגיטלי. לא לקינדל)

אלה יווניה קוראת ספרים