"…החיה הנדירה ביותר – היצור המופיע פעם אחת בכל דור…. הטיגריס הלבן"; כזה גיבור הספר – יצור נדיר, כזה המופיע פעם בדור, זה שיעשה את הצעד מחושך לאור…

בלראם הלוואי נולד וגדל בכפר נידח בהודו למשפחה עניה, משפחה השייכת לצד החשוך. שמו שניתן לו על ידי משפחתו היה "מונה" – ילד, ורק המורה שלו העניק לו שם "אמיתי": בלראם.

 לבלראם כמו לאחיו לפניו, לחבריו לבית הספר, בעצם לכל הכפר – למעט משפחת האצולה המקומית – לא היה כל סיכוי להתקדם בחייו לאנשהו. בית הספר היה רק אתנחתא בדרך הסלולה של כל העניים: להמשיך במסורת המשפחה ולעסוק בעבודות פיסיות, ולשרת את האדונים – אלה החיים באור.

הדמוקרטיה הינה הצהרה בלבד; ברור לגמרי מי יעמוד בראש הממשלה לאחר הבחירות, אנשים מצביעים מבלי שיהיו בכלל בקלפי: השחיתות פושה בכל – כך המורה בבית הספר לוקח לכיסו את הכספים המיועדים לציוד ותלבושות לתלמידיו (משום שכך עושים כולם, משום שאחרת לא יוכל לפרנס עצמו, משום שממילא לתלמידיו אין כל שימוש בהשכלה משום שימשיכו בדרכי משפחותיהם – לחיות באפילה); כמוהו גם השוטרים והשרים המקבלים שוחד, רק כדי שיעלימו עין מעבירות על החוק המבוצעות על ידי העשירים – כדי שיוכלו להתעשר עוד ועוד.

 ואלה חייהם של החיים בחושך: ".. עקרון הלול. .. מעולם בתולדות המין האנושי לא חבו מעטים כל כך.. לרבים כל כך.. קומץ אנשים במדינה הזאת אילף את 99.9 האחוזים הנותרים … לחיים של שעבוד מתמיד, ולשעבוד יש עוצמה רבה כל כך, שאתה יכול להניח בידו של אדם את המפתח לחירותו והוא ישליך אותו בחזרה לעברך ויקלל אותך." כדי להיות מסוגל לעזוב את החיים הללו צריך אדם להתכחש למשפחתו, להיות מוכן לכך כי לא ישאר לו קרוב משפחה אחד חי, להיות חריג – להיות טיגריס לבן.

 זהו סיפורו של בלראם הלוואי, כפי שסופר על ידו במכתבים לראש ממשלת סין, העתיד לבקר בזמן הקרוב בהודו, כדי שיכיר את הודו האמיתית – לא רק זו שיראו לו מארחיו; בלראם הלוואי שצעד מן החושך לאור, ובדרכו לשם צריך היה לאבד משהו מתומתו, משהו מן המצפון והמוסר, לעבור על החוק, ובעיקר: למרוד בדרך החיים שיועדה לו.

 בלראם הצליח להשיל מעליו את השיטה שייעדה לו מקום מסוים במידרג החברתי, לנצל הזדמנויות שנקרו בדרכו, להפוך מגרעות למעלות: "אנשים מחונכים, אחרי שתים עשרה שנות לימוד ושלוש שנים באוניברסיטה, לובשים חליפות יפות, מצטרפים לחברות הגדולות, ומקבלים הוראות מאנשים אחרים עד סוף ימי חייהם.

כדי להיות יזם צריך להיות טמבל." ובלראם הוא טמבל כזה.

בשפה עדינה ולא מתלהמת, ובעיקר בכאב גדול, מבקר אדיגה את החברה ההודית האוחזת בדגל הדמוקרטיה, ובעצם הינה מושחתת עד היסוד: חברה בה לעולם יהיו מעמדות, משרתים, עבדים, אך שינוי לא יהיה בה.

 פעם בדור מופיע הטיגריס הלבן… נדיר כמעט כמוהו רומן ביכורים שכזה הזוכה הן לשבחי הביקורת והן לאהדת הקהל (לפחות על פי רשימת רבי המכר).

 מומלץ .

הטיגריס הלבן – ארווינד אדיגה. תרגום: יואב כ"ץ. הוצאת  ידיעות ספרים (298 עמודים)

(פורסם ב- 4.2.2009 בפורום הספרים של YNET)

(The White Tiger – Aravind Adiga)