הסופר שגילגל אטריות – מא ג'יאן

הסופר-שגילגל-אטריות"החוק מגן רק  על בעלי הכוח, כל השאר נאלצים לשחק את הקורבן."

 הסופר המקצועי, המקבל משכורתו מן המפלגה, כמו גם את דירתו ואת הקצבת האוכל שלו (הזעומה יש לומר) נפגש תדיר עם תורם הדם המקצועי, שיוזמתו לתרום דם בכל עת, ולאחר מכן הקמת ארגון של תורמי דם, כל אלה עלו בקנה אחד עם מטרות המפלגה המוצהרות, ועל כן זוכה תורם הדם למגורים נוחים יותר, קצובת אוכל נדיבה בהרבה ומשכורת גבוהה יותר מזו של הסופר המקצועי.

 הסופר המקצועי כותב על פי הזמנת המפלגה, ואם יתמיד ויכתוב יוכל להתקבל לאיגוד הסופרים הסיני – וזוהי משאת נפשו. משאת נפשו החבויה, שהוא חולק רק עם חברו הטוב – תורם הדם המקצועי, היא לכתוב ספר "אמיתי".

 דמויות הספר הזה, שלא נכתב מאכלסות את ספרו של מא ג'יאן "הסופר שגילגל אטריות", ומסופרות על ידי הסופר המקצועי לידידו.

 דמות אחת היא "משחרר הנשמות", האיש האחראי לשריפת גופות (ולשחרור נשמתם של אנשים לעולם אחר); הוא חולק את ביתו עם אמו הקשישה וממתין ליום בו תמות גם היא. "אוכלוסית סין מונה 1.2 מיליארד בני אדם. אם אנשים לא יזדרזו יותר למות, המדינה תהיה מחוסלת." כך אמר לאחת מן המשפחות האבלות. השירות המיוחד שסיפק היה בחירת המוסיקה שתלווה את המת דרך הכבשן, ועל כך פרנסתו. ופרנסה היתה לו בכל יום מימות השבוע: "מפני שבעיר הזאת… אנשים מתו מדי יום. … נשים תמיד התאבדו ביום ראשון. תלמידים בין הגילים שש-עשרה לעשרים העדיפו למות בימי שני. עקרות בית בגיל העמידה נהגו למות ביום שלישי. תינוקות ונשים שמתו בלידה הופיעו בימי רביעי וחמישי. חברי מפלגה בכירים מתו בימי שישי, שהיו תמיד ימים קודרים ומורטי עצבים. .. אנשים בשנות העשים לחייהם העדיפו למות בלילות שבת. .. שבת היה ללא יוצא מן הכלל הלילה הרומנטי ביותר בשבוע. .."

 ישנה שחקנית המזמינה נמר להופעה חד-פעמית, מחזה שהיא כתבה, לאחר שרוחות השינוי הביאו לדחיקת מעמדה.

 סופר הרחוב נמצא בעיר ללא היתר – במשטר הקובע לכל אדם היכן יגור ובאיזה מקצוע יעסוק, והוא כותב מכתבים ובקשות בשם אנשים אחרים, ובמקביל כותב מכתבים לאותם אנשים ממנו עצמו, מבלי לשלחם כמובן: "העצה הראשונה שלי היא: לעולם אל תאמיני למה שאומר לך גבר. מעל לכול, לעולם אל תסמכי על סופר- הם לוכדים אותך ברשת של מילים שאין ממנה דרך מילוט. הם מתפרנסים מהמצאות, הם שקרנים מקצועיים"…

 הצייר במוזיאון העירוני, המתגורר על גג מאמץ לו כלב מדבר בעל שלוש רגלים, למרות האיסור לגדל כלבים. והכלב הוא בעל נפש חתרנית, ולכל טיעון של הצייר (חבר מפלגה נאמן, שאפילו לא היה צריך להשלח לחינוך מחדש) יש לו טיעון נגדי, ולאט לאט נשמעים עוד ועוד טיעונים חתרניים כנגד המשטר, כמו גם אמיתות כואבות: "אולי חיות אחרות אדישות במידה שווה לסבלם של בני מינן, אבל אני בספק אם הן מסוגלות להמציא כל כך הרבה דרכים להסב כאב כפי שעושים בני האדם."

באירוניה דקה מלווה הצייר בניית גשר שנועד לאפשר חציית בני אדם כביש סואן, ומרגע שנודע על הגשר נוהרים הולכי הרגל לראותו. מאחר שאין הגשר גמור, חוצים האנשים את הכביש הסואן, ומובן שחלקם נפגעים. מתכנסת ועדה חשובה מטעם המפלגה המחליטה כי: יש להקים יחידת עזרה ראשונה על הגשר כדי לשפר את הטיפול הרפואי בנפגעים הנאלצים לחצות כביש סואן משום שהגשר עדיין סגור למעבר הולכי רגל. אלא שהוועד אינו יכול להחליט על פתיחת הגשר: "רק הועד המרכזי יכול להחליט החלטות כאלה, והם אחראים על ניהול המדינה כולה – יש להם עניינים דחופים בהרבה לחשוב עליהם מאשר פתרון בעיית הגשר להולכי הרגל שלנו."

 "כולנו יכולים להשלים עם העובדה שהלכנו בדרך הלא נכונה, אבל איש אינו יכול לסבול את העובדה שהגיע למבוי סתום."

 מא ג'יאן מבקר באירוניה דקה את הנעשה בארצו האהובה, ארץ שגלה ממנה ושכתביו אסורים בה לפרסום, בלשון מרתקת המגשרת על פני הבדלים בתרבות ובאורח חיים מספר את סיפורם של החיים בסין, בדרך סיפור בתוך סיפור.

מומלץ.

הסופר שגילגל אטריות – מא ג'יאן. תרגום: ענת מוניץ. הוצאת אחוזת בית (220 עמודים)

(פורסם ב- 4.3.2009 בפורום הספרים של YNET)

(The Noodle Maker – Ma jian)

אלה יווניה קוראת ספרים