יצר לב האדמה – שהרה בלאו

תלמה, אשה צעירה, או לא כל כך צעירה, הכל בעיני המתבונן/ת, רווקה, דתיה, בתולה. דחויה במידה מסוימת, לפחות על פי הרגשתה. הפחות מוצלחת מבין הדודניות, פחות יפה, פחות חכמה, התחילה לדבר יותר מאוחר. בתה של הבת הפחות מוצלחת מבין שתיים. מלאה ברגשי נחיתות והתרסה כלפי העולם.

פעם, כשהיתה בת חמש, אמר חנן, עוד בן דודה, שבין שתיהן, היא ונילי, בת דודתה, היא היפה יותר, ומאז נקשרה נפשה בנפשו, ונדמה לה שגם נפשו בנפשה, אבל הוא לא עושה שום מהלך שיאשש את מה שהיא מרגישה.

"אלוהים, כמה זה מבזה להודות ברצונות שלך. זה הופך אותך לחיה. אסור שיהיו לך תאוות אף פעם. משום סוג שהוא. אסור לך להתאוות למאכל. לגבר. לחברות. לגוף. לחיים. לריח. אסור לך לרצות שום דבר, אף פעם. לעולם." (עמ' 25)

סבתה, אם אמה, מתה. היא היתה היחידה שאימצה אותה אל לבה, ולא מצאה בה כל פגם, אפילו בהשוואה לנילי הכה מוצלחת. נילי, שהיא כבר מפקחת במשרד החינוך, בעוד תלמה היא "רק" מורה להיסטוריה באולפנה, וגם מתלמידותיה היא חוששת. סבתה שהיה משהו מוזר, לעיתים, בהליכותיה, אבל היתה היחידה שלא שפטה, ולא ביקרה, רק אהבה אותה ללא תנאי.

עכשיו סבתה מתה.

ואז, מתוך האדמה, היא יוצרת לה איש. גולם.

איש יפה, כהה, גדול. היא נותנת לו שם. הוא יעשה כל מה שרק תרצה. הוא יאהב אותה כמו שאיש עוד לא אהב. הוא יהיה לה כמו ילד, כי היא יוצרתו, הוא יהיה לה כמו איש, כי זה רצונה.

פתאום החיים נראים קצת אחרת.

אלא ששימוש בלחשים ובעולם הנסתר יש לו מחיר, וליצירת חיים מתוך האדמה יש מחיר. אי אפשר לדעת מה יהיה המחיר, אפשר רק לדעת שיהיה. מחיר כבד.

"…את הרי יודעת שהגלמים האלה מקורם באלימות ויסודם מאלימות, ולאורך השנים נוצרו בעיקר למטרה אחת – להגן אל יהודים בעתות של דם ופרעות. אבל גולם הוא אינו רק גוף, בטח שלא גולם יהודי…

יש לגולם רצונות משלו, תלמה, רצונות חזקים ביותר! וככל שעובר זמן רב יותר בקרבת היוצר שלו, הוא הולך ומתחזק, הולך ורוצה. ישנו תהליך של התמזגות… ייתכן שייווצר אצלו מין עיוות כלשהו של נשמה… והמחיר.. האמיני לי, את לא תרצי לשלם אותו.
" (עמ' 209)

בלאו, בספרה הראשון (שהגעתי אליו רק אחרי שקראתי שניים מאוחרים יותר), פותחת פתח לעולם מוטרף; פנטסטי, מפחיד, מוחשי לגמרי. ועל הדרך, כך נדמה, מחסלת כמה חשבונות עם העולם השמרני והמסוגר בו גדלה, עולם שיש לו חוקים וכללים, ואסור לסטות מהם, כי מי שסוטה רק כמלוא הנימה, שלא לדבר על מי שהולכת בדרכים אחרות לגמרי, אחראית ל"קלקולים" ולאסונות נוראיים המכים בכל סביבתה, ובסופו של דבר פוגעים גם בה.

קשה להניח את הספר מן היד, ואפילו כשנדמה שהנה מגיע השיא, הריהו רק אחד בדרך לפסגה הבאה.

ספר מהפך דפים מהחל עד כלה.

ומשהו שהעלה חיוך על שפתי כמעט בתחילת הספר:

"… אין ספק שמראה היא אכן המצאה שטנית. כי מהו הגיהינום אם לא חדרון עשוי מראות, אליו מושלכים בני אנוש עירומים שנידונו לבהות לנצח בהשתקפות פניהם וגופם?" (עמ' 17)

כדאי

יצר לב האדמה – שהרה בלאו. הוצאת: זמורה ביתן. 286 עמודים

לרכישה (לא מצאתי בפורמט דיגיטלי)

תגובה ליצר לב האדמה – שהרה בלאו

לא ניתן להגיב

אלה יווניה קוראת ספרים