האישה שלא הייתה- אילה בן-פורת

כבר מזמן לא התרגזתי כל כך על גיבור/ת ספר; כזאת שאת מנסה להזדהות אתה, כי היא כל כך מזמינה, כי הכתיבה כל כך משכנעת (זוכרות את הומברט הומברט? אז משהו כזה), אבל אז את לוקחת צעד אחד אחורה, או החוצה, וממש מתרגזת עליה, על פקד סיגל שמש-לוין ממשטרת גבעתיים, גיבורת הספר החדש (ועל פי ההבטחה על גב הספר – הראשון בסדרת ספרים) של אילה בן-פורת. מתרגזת, כי למה היא מתנהגת ככה? איך היא מרשה לעצמה לאַין כמעט את כל מה שהיא כשהיא נבלעת בעבודתה. כאילו כל העולם מסביב לא קיים.

פקד סיגל שמש-לוין נמצאת בסערת רגשות מסוימת בתוך תחנת המשטרה בה היא עובדת; המפקד שלה במשך כך וכך שנים, זה שהייתה ביניהם הבנה מלאה וסימביוזה מצוינת, הועבר מתפקידו בשל התנהגות שאינה הולמת, ובמקומו הגיעה מפקדת חדשה (טוב, אצלה יש פחות סיכויים להתנהגות בלתי הולמת), וכל האווירה בחדר המפקד השתנתה, ומשימות וחקירות חולקו מחדש.

פקד סיגל-שמש לוין נתבקשה לעיין בחמישה תיקי נעדרים, שנותרו פתוחים כבר מספר שנים, וצריך לעדכן, או לבדוק מה ניתן, אם ניתן לעשות בהם. תיק אחד תפס את עיניה; אשה אחת, יפית נעים, נעלמה יום אחד ומאז לא נודעו עקבותיה. אשה צעירה, יחסית, אם לשני ילדים, נשואה. לא הגיעה לעבודה יום אחד, ואף אחד לא יכול היה להצביע על איזשהו אירוע שקדם להיעלמות, משהו שיכול לרמז  על הסיבות להעלמותה. יום אחד היתה שם, הכינה אוכל לילדים, יצאה לעבודה, חזרה, ולמחרת נעלמה.

יש משהו מתעתע בסיפורה של יפית נעים, משהו שמשתלב איכשהו בחייה של סיגל שמש-לוין. זו אף זו נשואות, לנעלמת שני ילדים, לחוקרת שלושה, בשני הבתים לבעל יש תפקיד מרכזי בחיי הבית, בטיפול בילדים ובבית, אפילו אותו שם הם נושאים: מיכאל.

פקד סיגל שמש-לוין "נשאבה" אל תוך התיק – תיק הנעדרת יפית נעים; בניגוד לבקשה המקורית של המפקדת שלה – רק להגיש הערכה, החלה לבצע פעולות חקירה חדשות; כאילו להתריס בפני היריב שלה, צביקה, שקיבלה דרגה לפניו, שהיה פחות חביב על המפקד הקודם, שהחקירה היתה שלו, וכל שאלה שהפנתה אליו, נדמתה בעיניו, ואולי גם היתה התגרות נוספת; בניגוד להמלצות המפקד הנערץ שהועבר מתפקידו, שלא תיקח על עצמה תיקי נעדרים.

בניגוד לבקשת מיכאל, אישה, שלא תעסוק בתיק הזה, כי לא כדאי שתחל לחקור שוב תיק נעדר/ת, משום שתיק הנעדר הקודם בו עסקה גזל ממנה את כל זמנה ופגע בבריאותה.

אבל פקד סיגל שמש-לוין מוכרחה להבין לאן נעלמה יפית נעים.

והחקירה אכן גוזלת מזמנה, ומזמן משפחתה, ופוגעת אנושות במשפחה, פגיעה שאולי אין לה מזור. הכל נהיה מטושטש בעיניה, חוץ מהחקירה. ולא יכולה היתה לשים גבולות לעצמה, להתנתק ולחזור לחיים ה"רגילים", ולא זכרה את האירועים הכי חשובים בחיי ילדיה. הלכה והתרחקה.

ממש כמו מושא החקירה שלה – יפית נעים.

 

הספר הזה הוא ספרה השני של אילה בן-פורת, ובהחלט מקיים את ההבטחה הגלומה בספרה הראשון, אם כי בסוגה אחרת לגמרי.

 

מומלץ

ומומלץ לחכות לספר הבא בסדרה

 

האישה שלא היתה – אילה בן-פורת. הוצאת: כתר. 309 עמודים.

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *