דוניא נעלמה. יצאה מהבית לעבודה ומאז לא נראתה. הכפר רעש וגעש, משלחות חיפוש הוקמו, עירבו את המשטרה, צוותי תמיכה בצוותי החיפוש הוקמו גם הם, שאלות נשאלו, אנשים נקראו לחקירת המשטרה, ניסו להבין האם יש אי-אילו שמועות הקשורות אליה. דוניא נעלמה ואין איש יודע היכן היא.

אחר-כך היא נעלמה גם מדפי הספר; החל מעמוד 29 ועד לעמוד 190 אין היא נזכרת כלל, ותעלומת העלמה אינה מוזכרת כלל עד עמוד 252. בין עמוד 190 לעמוד 252, סיפורה של דוניא מוזכר רק לסירוגין עם סיפורים אחרים, וכך גם לאחר שחוזר הסופר לעניין העלמה; סיפור אחד מני רבים.

וזה די מוזר, מעורר מחשבה. הנה אשה צעירה ששמה מתנוסס על כריכת הספר, שתעלומת העלמה פותחת את הספר, וגם את התקציר שעל הכריכה האחורית, ואף-על-פי-כן היא נעדרת ממרביתו, ממש כמו העדרה הפיזי ש"התניע" את כל הספר הזה.

ובכן, הספר עוסק בעיקר בתולדותיהם של אנשים אחרים, הקשורים בדרך זו או אחרת לדוניא, וקצת גם להעלמותה, ועיקר הספר הוא דרכי החיים ואורחות החיים של האנשים והנשים בכפר זיתוניא; הגברים ה"מרחפים" בין תיאוריות פוליטיות ואישיות, המחפשים משמעות לחיים, המתאספים באסיפות כדי לדון ולהחליט, המתקבצים באגודות כאלה או אחרות עם אג'נדה כזו או אחרת. והנשים, הנטועות לאדמה, לצרכי החיים היומיומיים, לפרנסה שיש להביא, לילדים שצריך לגדל, לפשרות שצריך להתפשר, לחיים עצמם.

ולמרות שהן המוציאות והמביאות, הבסיס עליו מושתתים חייהם של כולם, המפרנסות, לעתים היחידות, אלה שבלעדיהן הכל מתפורר והכל מתפרק, למרות כל אלה הן חייבות דין וחשבון על לכתן ובואן, זקוקות לאישור לכל צעד ושעל, אין להן באמת זכות בחירה בחייהן, והן מוכפפות למסורות ולשמועות, ולעתים אין להן מוצא, אלא לקבל על עצמן את עוּלם של החיים.

סיפורים נפלאים שוזר בשאראת, בשפה נפלאה.

אלא שחסר כאן, ממש חסר. אולי היה מקום להפוך את הספר לספר סיפורים הקשורים איכשהו זה בזה, אך ניתנים לקריאה כל אחד בפני עצמו. אולי היה מקום להזיז חלקים מן הספר למקומות אחרים. אולי היה צריך לקצץ מצד אחד ולהרבות מצד שני. איני יודעת. כל שאני יודעת הוא שבסופה של קריאה (הכתיבה משובחת, כאמור), נותרתי מאוכזבת מעט.

דוּניא – עודה בשאראת. תרגום: מיכל סלע. הוצאת: עם עובד. 297 עמודים

دنيا – عودة بشارات

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)