מתי כבר יהיו חדשות טובות – קייט אטקינסון

מתי כבר יהיו חדשות טובותקודם כל אזהרה חמורה ביותר: אם לקחתם לידכם את "מתי כבר יהיו חדשות טובות?" בשום פנים ואופן אל תקראו את העטיפה האחורית!!

טוב תעשה ההוצאה אם במהדורות הבאות תסיר את האזכור לספור העלילה מן הכריכה.

 ולספר (המשובח) עצמו –

 רג'י צ'ייס היא נערה בת 16, אבל נראית צעירה הרבה יותר. לרג'י היתה אמא אבל היא מתה לא מזמן. את אביה לא הכירה, אבל היו כל מיני גברים בחיי אמה, שאת חלקם אינה זוכרת, או שהיתה מעדיפה לשכוח. יש לה גם אח גדול – בילי, אבל הוא יצא מהבית ויצא לתרבות רעה.

 רג'י למדה בבית ספר פרטי "פלצני נורא" משום שקיבלה מילגה (אמה שלה היתה כל כך גאה שיש לה, לה, ילדה גאונה), אבל עכשיו היא לא לומדת משום שאמא מתה והיא צריכה להתפרנס. היא ממשיכה ללמוד לבחינות הבגרות ונעזרת לשם כך במורתה שיצאה לגימלאות – מיז מקדונלד. מיז מקדונלד מכריחה אותה, מלבד קריאת החובה (כולל "הדוכסית האחרונה שלי" שכבר נזכר בספר אחר של סופרת אחרת: "אי סדר מוסרי" – מרגרט אטווד), לקרוא גם "קריאת רקע", כדי להבין יותר טוב.

 כדי להתפרנס, רג'י מטפלת בתינוק של ד"ר ג'ואנה ("קראי לי ג'ו") האנטר (אבל רג'י מתעקשת לקרוא לה "ד"ר ה'"). יש גם מר האנטר, אבל הוא קצת מחפש את עצמו, קצת עוסק בכל מיני "עסקים" לא ממש ברורים. רג'י חולמת שיום אחד ד"ר ה' תציע לה לגור איתם, והיא והתינוק יהיו המשפחה שלה.

 ישנו גם ג'קסון ברודי – זה שכבר פגשנו ב"מקרים אבודים" וב"אקדח במערכה הראשונה", ובספר הזה הוא זז מעט הצידה כדי לפנות מקום לגיבורה החדשה. ברודי, איש צבא לשעבר, איש משטרה לשעבר, בלש פרטי לפעמים שכן הוא בעיקר פנסיונר עשיר הנהנה מכספים שהורישה לו לקוחה עשירה.

 לברודי יש ילדה שהוא לא ראה כבר הרבה זמן ויש לו אשה לשעבר, שעזבה אותו והפכה לאשת איש אחר, ובעצם הפכה לאשה אחרת לגמרי מזו שהיה נשוי לה.

כשהוא חושב על אהבה, הוא חושב ש"אהבה היא לא דבר מתוק וקליל, היא משהו קמאי ורב עוצמה. אהבה אינה מארכת אף, אהבה אינה רבת חסד. אהבה היא אכזרית. אהבה יודעת להוליך שולל."

כמו רג'י – גם ברודי די בודד בעולם: "כולנו לבד, מר ב', לכן אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני."

בעצם, גם ג'ואנה האנטר, למרות התינוק שהוא כל עולמה, ולמרות מר האנטר, למרות סיידי – הכלבה המשפחתית, היא בעצם אשה בודדה, בודדה מאד. "התקופה הטובה בחייה היתה ההריון, כשהתינוק עוד היה מוגן בתוכה. ברגע שיוצאים החוצה לעולם הגשם יורד ומרטיב את הפנים, הרוח מעיפה את השערות, השמש יוקדת על הראש, השביל נמתח קדימה והרוע הולך בו."

Ah, look at all the lonely people – שרו החיפושיות; דומה שהם התקבצו ובאו אל תוך הספר הזה.

 לכאורה, חיים רגילים ונורמליים פחות או יותר; קצת ריקנות עם תקוה למשהו טוב יותר.

אבל אצל אטקינסון אין אף פעם חיים רגילים ונורמליים.

 הספר נפתח בתמונה פסטורלית; לכאורה פסטורלית. אם ושתי בנותיה, יחד עם תינוק בעגלה וכלב, מפלסים דרכם בשביל בין משוכות שיחים צפופות, בדרכם מן העיר לאחר קניות של מצרכים לבית. הם נסעו בשני אוטובוסים לכל כיוון, ועדיין יש להם עוד כברת דרך ללכת ברגל.

"אידיליה כפרית מזוינת" קוראת לזה האם (אבל לכם אסור לקלל). האב – סופר, אמן מיוסר – כבר לא בתמונה. אחרי שגרר את משפחתו אל האידיליה הכפרית הזו, מאס בה (ובהם) ועבר לחיות עם משוררת אחת בעיר. אבל עוד מעט ייגמר הקיץ והם יחזרו העירה – כולם.

 לכאורה אידיליה. רק לכאורה. כי בסיבוב קולטת העין איש אחד שהולך אחריהם ומגביר את הקצב כשהם מגבירים, ומתחיל לרוץ כשהן רצות. "תברחי, ג'ואנה, רוצי".

 והיא רצה.

 אחר כך כבר לא היתה פסטורליה ולא היתה אידיליה. היו רק חיים ב"כאילו".

 בהמשך הספר נפגוש גם את לואיז, קצינת חקירות במשטרה, שאף אותה הכרנו ב"אקדח במערכה הראשונה", ועתה היא תופסת מקום מרכזי יותר בעלילה.

לואיז – אם חד הורית לנער מתבגר, עסוקה בשמירה על אשה אחת שבעלה לשעבר מאיים על חייה ועל חיי ילדיה, ובינתיים נעלם ואי אפשר למצאו ולעצור אותו.

מעבר לכך, יש לה עניין מסוים בעסקיו של מר האנטר, ומכיוון שהיתה בסביבה – יש לה גם משהו לספר לד"ר האנטר.

 וכל מה שנראה כחיים רגילים ופשוטים הולך ומסתבך.

 אטקינסון, בכשרונה המיוחד,מצליחה לספר סיפור מתח, עם תפניות בעלילה כולל טוויסט בדקה ה-90, וזאת מבלי לוותר על פרטי הפרטים של חייהם של כל גיבוריה.

אנחנו יודעים באיזה אוטובוס רג'י נוסעת הביתה אחרי העבודה, אלו חליפות יש לד"ר האריס, מה היא עושה כשהיא מגיעה הביתה, מתוודעים לעברו של ברודי בילדותו ונעוריו, לומדים פרקים במיתולוגיה היוונית, יחד עם אזכורים לשירי ילדים מתוך אמא אווזה… ועוד ועוד ועדיין הקורא/ת יושב/ת מרותק/ת לספר – מבלי לרצות להניחו מן היד.

המתרגמת הקבועה (כמה זה טוב שיש מתרגמת קבועה לסדרת ספרים) עפרה אביגד עשתה כאן עבודה נפלאה ביותר, כולל הפניות והערות שוליים מחכימות, שימוש נכון וטוב בשפה; לא תמיד אנו זוכים לתרגומים שכאלה ולמתרגמים שכאלה.

מומלץ ביותר.

 ועוד משהו – לא מוכרחים לקרוא את כל הספרים שבסדרה, לא מוכרחים לקראם לפי סדר הופעתם.

אבל הם בהחלט מומלצים – כולם !

מתי כבר יהיו חדשות טובות – קייט אטקינסון. תרגום: עפרה אביגד. הוצאת עברית. (336 עמודים)

פורסם ב- 18.9.2009 – בפורום הספרים של YNET)

(When Will There Be Good News? – Kate Atkinson)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *