המינגווי וגשם הציפורים המתות – בוריס זיידמן

המינגווי וגשם הציפורים המתותטל שני, פעם אנטולי (טוליק) שניידרמן, נענה לבקשת הסוכנות היהודית לטוס לעיר הולדתו וילדותו – דנייסטרוגרד באוקראינה כדי להשתתף באיזה יריד תרבות.

הטיסה לשם מעוררת זכרונות מן הימים בהם חי בעיר תחת השלטון הסובייטי.

 טוליק – בן דמותו הבדיוני של זיידמן,  עלה לארץ עם הוריו בעלייה של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, הרבה לפני פתיחת שערי ברית המועצות (לשעבר), להגירה.  עליית ה"סירובניקים". נוגע ללב ביותר התיאור איך השלטונות, באמצעות שלוחיהם הפקידים,  מאלצים את המשפחה – האב, האם וגם הילד – לחתום על מסמך אחר מסמך שבו הם מוותרים על אזרחותם, על הפנסיה שלהם, על ביטוח הבריאות שלהם… בשלב הבא מנתקת העיריה את החימום לביתם, למרות שכבר חודש נובמבר, כי הם אימיגרנטים חסרי חשיבות, ותיכף לא יהיו פה.

מה עובר על ילד שנאלץ יום אחד להינתק מכל מה שהוא מכיר, משום שהוריו החליטו להגר לארץ אחרת, ארץ השייכת למערב המנוון שעוד מעט ייכבש על-ידי הפרולטריון, ארץ שהיא אויבת בני בריתם של הסובייטים, ומשום כך משוקצת על ידי השלטונות. מכמירי לב במיוחד הם שינוני סיסמאות התעמולה של הילד – טולקה, ומשעשע עד מאד הדמיון שהוא מוצא בין הפקידים שהחתימו אותו על טפסי הוויתור ברוסיה לבין הפקידים מטעם הסוכנות היהודית המקבלים את פניו בהגיעו ארצה, ואף הדמיון שבין מפלגת הפועלים שבכאן לשלטונות של "שם".

הטיסה מעוררת עוד ועוד זכרונות, על חיי היומיום, על הסודות שנשארו בבית, על האנטישמיות הבלתי מוסווית שהופגנה כלפיו וכלפי משפחתו (הסעיף החמישי בתעודת הזהות, זה המסגיר את מוצאך), הגיבורים היהודיים של המלחמה (מלחמת העולם השניה) שחזרו רק כדי לפגוש באותה אנטישמיות, להלקח, בחלקם, לגולאגים – שם כל כך קר עד שציפורים קופאות במעופן ונופלות כמו גשם של ציפורים מתות…

 עוד בחיים האלה – הנסיעות בחשמלית (הטרוליבוס) הדומה בעיני הילד למטחנת בשר, הלימודים בשתי משמרות, הבניה המרובה (והמכוערת).

 הקריאה בספר פקחה את עיני וגילתה לי ארץ לא נודעת ליד הבית; גם אני, בנעורי, שלחתי מכתבים והשתתפתי בשאר פעולות המחאה של "שלח את עמי".

איכשהו, משהגיעו הדיסידנטים לארץ, מעולם לא התעניינתי במיוחד בקורותיהם.

הספר הזה פותח צוהר למהותה של ההגירה, להשפעתה על אנשים ולילדים – וכל אלה בשפה קולחת ומיוחדת.

מומלץ !

המינגווי וגשם הציפורים המתות – בוריס זיידמן. הוצאת עם עובד (221 עמודים)

(פורסם ב– 4 דצמבר, 2009 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים