אמריקה – מושא חלומות, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.. אבל מה אנחנו יודעים על אמריקה של המאה ה- 17?

מושבת עונשין למגורשים מאנגליה, ארץ יעד לסחורה של עבדים שחורים המובאים מאפריקה, ארץ שהאדם הלבן הולך וכובש. מקום בו קהילות של אנשים אדוקים מאד בדתם, מנדים מהם אנשים אחרים, שאינם אדוקים כל כך.

ארץ שבה אנשים משועבדים ל"חברה" ומשועבדים לשנים רבות עד שיצליחו לפדות את חירותם; אם הם לבנים כמובן. לשחורים אין פריבילגיה כזו.

 לוח ה"קח-תן" המקומי נראה בערך כך:

 "אשה מוכשרת שכבר חלתה בעבר באבעבועות שחורות ובחצבת.. כושי מוכשר בן 9 בערך… נערה או אשה שמתמצאת בעבודות המטבח, בעלת שכל ישר, מדבר אנגלית טובה, צבע עור בין צהוב לשחור… חמש שנות עבודה של אשה לבנה שמבינה בעבודות הכפר, עם ילד מעל גיל שנתיים… בחור מולטי מצולק מאד מאבעבועות שחורות, ישר ופיכח… נער לבן מתאים להיות משרת… "

 אמריקה של המאה ה- 17 נפרשת בספרה של טוני מוריסון – חסד, ומסופרת בכמה קולות:

 קולה של פלורנס, הילדה השחורה שאמא ויתרה עליה, כדי שתילקח על-ידי ג'ייקוב בתמורה לחוב שחב לו בעל האחוזה.

 קולה של רבקה, אשתו של ג'ייקוב, שהובאה מאנגליה – אשה עצמאית אבל לא יותר מדי, נשלחה בשמחה על ידי אביה, שבכך חסך לו פה אחד להאכיל.

 קולה של לינה, אמריקאית ילידית, המסייעה בחווה לרבקה, ואין מדברים על עברה.

 קולה של סורו (צער) נערה שנמצאה בספינה טרופה, שעטפה עצמה בשכבות הגנה של תמהוניות-מה, ואף היא מסייעת בחווה.

 "נקבה במקום הזה היא פצע פתוח שאי-אפשר לרפא. אפילו אם נהיות צלקות, מתחת להן יש תמיד מוגלה."

כך, גורלן של הנשים הללו מוכתב ונקבע מראש, מבלי שיהיה בידן לשנות כמעט דבר ממנו, וכל שהן יכולות הוא לקשט מעט את גדרות הכלא הזה המקיף אותן; כלא שאינו פיסי, אלא מהות חברתית.

 שותפות הגורל ביניהן, בתוך השוני המעמדי-חברתי, הוא הוא חוט החסד הנסוך על הספר הזה, יחד עם היכולת להפיק את הטוב האפשרי בתוך המסגרת הכובלת.

ואולי החסד מתאפשר בנוכחותו של ג'ייקוב, שאיכשהו קיבץ את הנשים הללו יחד, ואם יחדל – יחדל עמו גם החסד.

ומה שנשארת היא רק האמונה באל, שפעם לא נזקקו לה, ועכשיו כן כי "…מה שטילטל את איוב לענווה ולנאמנות מחודשת היה מסר שאיוב-נקבה כבר מכירה היטב מראש, ושמעה אותו בכל רגע מחייה."

ספר כמעט מינורי, שמתוך השקט שבו בוקע העוול, בוקעת הזעקה על החיים של אז.

 חסד – טוני מוריסון. תרגום (מצוין בהחלט) אלינוער ברגר. הוצאת הספריה החדשה. (171 עמודים)

(פורסם ב– 13 אפריל, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(A Mercy – Toni Morrison)