האוהל – מרגרט אטווד

האוהל"אתם לא באמת ההורים שלי, כל ילד חשב פעם. אני לא באמת הילד שלכם. אבל אצל יתומים זאת האמת."

 הנה דוגמה לסיפור בתוך סיפור (סיפורי יתומים) בספר שהוא כולו סיפורים קצרים לעתים, לעתים מחשבה שהתפתחה לכמה שורות, לא ממש סיפור, לא לא-סיפור, רק הרהור שלבש צורה של מלים על דף, רעיון שהתפתח מתוך איזה בדל מחשבה אחר.

 או סיפורים המתיחסים לסיפורים אחרים, שאנחנו מכירים ממקומות אחרים, מיוצרים אחרים. כך, למשל, הגירסה של הוראציו ל"המלט"… כשאטווד לוקחת את מילותיו האחרונות של המלט להוראציו, ומספרת את סיפורו, איך בעצם התלבט כיצד לספר את הסיפור האמיתי של המלט…

ופתאום "נחטף" הסיפור על ידי מחזאי אחד, ואף אחד לא יכיר עוד את הסיפור האמיתי… משום שהוראציו התמהמה.

וישנה התחינה:

הָשִׁיבוּ אֶת אִמָּא: תְּחִנָּה

הָשִׁיבוּ אֶת אִמָּא,

אִמָּא־אוֹפַת־הַלֶּחֶם, בְּסִינָר מִשְׁבְּצוֹת מְעֻמְלָן,

סִינָר זֵהֶה לַסִּינָרִים שֶׁתָּפַרְנוּ לְמַעֲנָהּ

בְּשִׁעוּרֵי כַּלְכָּלַת הַבַּיִת

וְנָתַנּוּ לָהּ בְּמַתָּנָה

בְּיוֹם הָאֵם —

 

אִמָּא, שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ מִשְׂרָה

כִּי בִּשְׁבִיל מָה הִיא צְרִיכָה,

שֶׁהֵכִינָה אֶת אֲרוּחוֹת הָעֶשֶׂר שֶׁלָּנוּ —

כָּרִיךְ הַטּוֹנָה, הַתַּפּוּחַ,

עוּגִיּוֹת שִׁבֹּלֶת הַשּׁוּעָל הָעֲטוּפוֹת בִּנְיַר פֶּרְגָּמֶנְט —

עִם הַגּוּמִיּוֹת שֶׁהִיא שָׁמְרָה בְּצִנְצֶנֶת;

אִמָּא שֶׁתָּמִיד הָיְתָה בַּבַּיִת כְּשֶׁחָזַרְנוּ,

מְגָהֶצֶת אוֹ עוֹשָׂה

מַשֶּׁהוּ אַחֵר, מְשַׁעֲמֵם בְּאוֹתָהּ מִדָּה,

 

שֶׁחִיְּכָה חִיּוּךְ קָלוּשׁ שֶׁל פּוֹעֶלֶת לְכוּדָה

כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ וְחָלַפְנוּ עַל פָּנֶיהָ,

בְּדַרְכֵּנוּ אֶל הַטֵּלֵפוֹן,

מְלֵאֵי זַעַף וּבוּז

וְנִחוּשִׁים לֹא לִהְיוֹת לְעוֹלָם כְּמוֹתָהּ.

 

הָשִׁיבוּ אֶת אִמָּא.

שֶׁרָצְתָה לִהְיוֹת פְּסַנְתְּרָנִית

אֲבָל לֹא זָכְתָה לְהִזְדַּמְּנוּת

וְהִכְרִיחָה אוֹתָנוּ לָקַחַת שִׁעוּרֵי פְּסַנְתֵּר

שֶׁשָּׂנֵאנוּ —

 

אִמָּא, שֶׁאֶת טַבְּעוֹת הַמִּקְפָּא

וְסָלַטֵי הַגֵּ'לִי שֶׁלָּהּ זָלַלְנוּ בְּרַעַבְתָּנוּת,

אַף שֶׁאַחַר כָּךְ בָּזְנוּ לָהֶם —

אִמָּא הַצּוֹלָה־בַּקְדֵרָה, הַמֻּמְחִית לִבְצָלִים

אַךְ חוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם,

שֶׁקִּבְּלָה מֵאִתָּנוּ מַחֲבַת חֲדָשָׁה

בְּמַתָּנָה בְּכָל חַג מוֹלָד —

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁרָצְתָה —

 

אִמָּא, שֶׁפִּיהָ בְּלִיפְּסְטִיק כֵּהֶה

מְחַיֵּךְ בִּתְמוּנוֹת שָׁחֹר־לָבָן

בְּפִרְסוֹמוֹת לְסַבּוֹן, לְאַסְפִּירִין, לִנְיַר טוּאָלֶט,

אִמָּא, וְחַיֶּיהָ הַסּוֹדִיִּים,

עִם כְּאֵבֵי הָרֹאשׁ וְהַכְּבִיסָה הַמֻּכְתֶּמֶת

וְהַמֶּמְבְּרָנוֹת הַמְּגוּרוֹת —

אִמָּא, שֶׁיָּדְעָה אֶת הַלִּכְלוּךְ

וְהֶחְבִּיאָה אֶת הַלִּכְלוּךְ וְעָשְׂתָה אֶת הָעֲבוֹדָה הַמְּלֻכְלֶכֶת,

וְאַף פַּעַם לֹא הֶחְשִׁיבָה אֶת עַצְמָהּ

אוֹ אוֹתָנוּ נְקִיִּים מַסְפִּיק —

 

וְשֶׁהֶאֱמִינָה

שֶׁיֵּשׁ לִכְלוּךְ אַחֵר

שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר עָלָיו לַיְּלָדִים,

וְהִיא לֹא סִפְּרָה,

מָה שֶׁהָיָה רַק מְסֻכָּן בְּשָׁלָב מְאֻחָר יוֹתֵר.

 

אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים אֵלַיִךְ, אִמָּא,

אִם כִּי סְפָרִים וּמָגָזִינִים

הִרְוִיחוּ הֵיטֵב כְּשֶׁהוֹקִיעוּ אוֹתָךְ

עַל הֶרֶס חַיֵּי יְלָדַיִךְ

— כְּלוֹמַר, חַיֵּינוּ —

כִּי לֹא אָהַבְתְּ אוֹתָם מַסְפִּיק,

כִּי אָהַבְתְּ אוֹתָם יוֹתֵר מִדַּי,

כִּי רָצִית מֵהֶם אַהֲבָה רַבָּה מִדַּי,

כִּי נִכְשַׁלְתְּ אֵיכְשֶׁהוּ בָּעִנְיַן הָאַהֲבָה —

 

אִמָּא, שֶׁבַּעֲלָהּ נָטַשׁ אוֹתָהּ

לְמַעַן מַזְכִּירָתוֹ וְשִׁלֵּם מְזוֹנוֹת,

אִמָּא, שֶׁשָּׁתְתָה בִּבְדִידוּת

בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה,

שֶׁצָּבְעָה אֶת שְׂעָרָהּ בְּגָוֶן בִּלְתִּי סָבִיר

שֶׁל אָדֹם, שֶׁפְלִרְטְטָה

בִּמְסִבּוֹת עִם הַבְּעָלִים שֶׁל חַבְרוֹתֶיהָ,

כְּשֶׁנִּסְּתָה בְּכָל כּוֹחָהּ

לְהַחְזִיק אֶת רֹאשָׁהּ מֵעַל הַמַּיִם

וְלֹא לִשְׁקֹעַ אֶל מִתַּחַת לִגְבוּל הַיֵּאוּשׁ —

 

שֶׁפֻּנְּתָה

וְנִכְלְאָה, כִּי יוֹם אֶחָד

הִתְחִילָה לִצְרֹחַ בְּלִי לְהַפְסִיק,

וְעָשְׂתָה מַשֶּׁהוּ נוֹרָא

עִם הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁל הַמִּטְבָּח —

 

אֲבָל זֹאת לֹא הָיִית אַתְּ, לֹא אַתְּ, לֹא

הָאִמָּא שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵי רוּחֵנוּ, זֹאת הָיְתָה

הַגְּבֶרֶת הַמְּטֻרְלֶלֶת שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ הָרְחוֹב —

זוֹ הָיְתָה סְתָם גְּבֶרֶת אַחַת

שֶׁנָּפְלָה קָרְבָּן

לִתְאוּנוֹת בִּלְתִּי נִרְאוֹת

וְאַחַר כָּךְ הָפְכָה לְסִפּוּר שַׁעֲרוּרִיָּתִי…

 

שׁוּבִי, שׁוּבִי, שׁוּבִי אֵלֵינוּ, אִמָּא,

מֵהַטֵּרוּף וּמֵהַמָּוֶת

אוֹ מִזִּכְרוֹנֵנוּ הַפָּגוּם —

הוֹפִיעִי כְּפִי שֶׁהָיִית:

 

מַלְכַּת הַוָּפֶל הַבֶּלְגִּי,

מַנְפִּיקָה נְדִיבָה שֶׁל מִשְׁחַת שִׁנַּיִם,

קוֹסֶמֶת הַמֶּרְקוּרוֹכְרוֹם,

שַׂחְקָנִית מִשְׂחֲקֵי בּרִידְג' מְעֻשָּׁנִים

הַזּוֹכָה בְּמַגְּבוֹת מִטְבָּח, פְּרַס הַנִּחוּמִים,

הַדּוֹגֶרֶת עַל בֵּיצַת הַהַטְלָאָה

שֶׁלֹּא בָּקְעוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא גַּרְבַּיִם,

בַּשְׁלָנִית הַדַּיְסָה הַמַּחְרִידָה —

שׁוּבִי אֶל אֲרִיזַת הַתַּעֲרֹבֶת־לָעוּגָה

הֵרָאִי נִמְרֶצֶת וּמֻכְשֶׁרֶת, כְּפִי שֶׁנִּרְאֵית פַּעַם —

 

אִלּוּ רַק יָכֹלְנוּ לִקְרֹא לָךְ,

אִמָּא, אֵלִי! אִמָּא, אֵלִי —

וְאַתְּ תָּרוּצִי אֵלֵינוּ בִּטְפִיפוֹת,

בְּנַעֲלֵי הֶעָקֵב לַיּוֹמְיוֹם

עִם רֵיחַ כִּיּוֹרִים וְלִילָךְ,

(יָשְׁבָנֵךְ אָרוּז בְּתַחְתּוֹנִים מְחֻטָּבִים

שֶׁהָיִית מְקַלֶּפֶת בְּכָל לַיְלָה

בַּאֲנָחוֹת וּבִנְשִׁיפוֹת שֶׁל בֵּיצָה),

וְתַגִּידִי, מָה קָרָה עַכְשָׁו,

וַאֲנַחְנוּ נִתְפֹּס אוֹתָךְ

בָּרֶשֶׁת וְנִכְלָא

אוֹתָךְ בַּבּוּנְגָּלוֹ שֶׁלָּךְ, בִּמְקוֹמֵךְ הַטִּבְעִי,

וְנַכְרִיחַ אוֹתָךְ לָשֶׁבֶת וּלְהִשָּׁאֵר —

 

וְאָז הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר,

כְּמוֹ בְּאוֹתָם עַרְבֵי אָבִיב

שֶׁיָּכֹלְנוּ לְשַׂחֵק גַּם כְּשֶׁכְּבָר הָיָה חשֶׁךְ

וְאַחַר כָּךְ לִישֹׁן בְּלִי לְפַחֵד,

כִּי אַתְּ הִתְיַצַּבְתְּ אֶל מוּל הַפַּחַד

וּבָלַמְתְּ אוֹתוֹ בְּגוּפֵךְ —

 

וְשָׁם אַתְּ תִּהְיִי, בַּחֲלוּק הַכֻּתְנָה,

וּבֵין שִׁנַּיִךְ אֶטֶב עֵץ,

וְהַכְּבִיסָה הָרְטֻבָּה מִטַּלְטֶלֶת

עַל הַחֶבֶל, שֶׁפַּעַם שָׁקַלְתְּ לְרֶגַע

לִתְלוֹת עָלָיו אֶת עַצְמֵךְ —

 

אֲבָל תִּשְׁכְּחִי מִזֶּה! תִּהְיִי שָׁם,

וְתָשִׁירִי אֶת שִׁיר נְעוּרַיִךְ

כְּאִלּוּ לֹא עָבַר זְמַן,

וְשׁוּב נוּכַל לִהְיוֹת חַסְרֵי דְּאָגוֹת

וּנְבוֹכִים מִמֵּךְ,

וְשׁוּב נִתְעַלֵּם מִמֵּךְ כְּמוֹ פַּעַם,

וְהַחֹרִים בָּעוֹלָם יִסָּגְרוּ.

 שיר / סיפור שהוא כולו געגועים לבטחון שבילדות…

 והמחאה – כנגד כל המלחמות: "להיות שר מלחמה – זה חלומו של כל נער באשר הוא. לכוון את האצבע, להגיד "בום" ולהרוג אלפים."

 ועוד הרהורים נישאים על זרם התודעה

וסיפורים קצרים קצרים

 ומעוררי מחשבה, חלקם יותר, חלקם פחות.

 סיפורים שהופיעו בקבצים אלה או אחרים, או פורסמו בנפרד, או נכתבו במיוחד לספר הזה, מכתבים לעצמה, דברים שאמרה בקול או העלתה על נייר, שיהיו מולה.

ספר נפלא לאוהבי אטווד מתקדמים.

 מומלץ עד מאד

האוהל – מרגרט אטווד. תרגום (נפלא): יעל סלע-שפירו (היה נחמד אם היו נוספים עוד ביאורים והארות שוליים). הוצאת כנרת (156 עמודים)

וציון מיוחד לעטיפה של אמרי זרטל

(פורסם ב– 3 יוני, 2010  בפורום הספרים של YNET)

(The Tent (2006) – Margaret Atwood)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *