הארכיטקטורה בחבל האוזַרק בארקנסו – דונלד הרינגטון

הארכיטקטורה בחבל האוזרק"כשנחלים ונחשים וענפי עצים ודברים הם צעירים, הם הולכים פחות או יותר בקו ישר. כשהם מזדקנים, הם מתפתלים, פלג גועש הופך לנהר ומתפתל. ילד הופך לגבר ומתפתל. סיפור הופך לספר ומתפתל. תמיד יש סוף, אבל אף אחד לא ממהר להגיע אליו; למעשה קיימת כמעט משאלה חזקה לא להגיע אליו."

סיפורה של עיירה נידחת – סטיי מור (Stay More) בחבל האוזרק בארקנסו, מיום היווסדה על ידי שני אחים  שנדדו מטנסי אל ארץ לא זרועה (בעצם, כן זרועה, אבל על ידי האינדיאנים, וזה – כידוע באמריקה של אז – לא ממש נחשב).

 האחים ג'ייקוב ונוח אינגלדיו הגיעו למקום שיהפוך להיות סטיי מור עם שתי פרדות, והתמקמו במקום שפעם היו בו אינדיאנים, ונותר בו זוג אחד, שגם הם מחליטים לעזוב לאחר ששני האחים מראים סימנים שהם מתכוונים להשתקע.

 דרך תיאורי הבתים ושירטוטים שלהם מתוודע הקורא לתולדות אותן עיירות / ערים שיש להן רחוב ראשי אחד (בכולן הוא קרוי "מיין") ובעצם לתולדות ארצות הברית הכפרית.

 חבל האוזרק בארקנסו הוא חבל נחשל למדי, וסטיי מור, בהיותה מבודדת, נחשלת עוד יותר. תושביה, המתרבים מפרק לפרק, על ידי קשרי נישואין ועל ידי פרייה ורבייה, אינם יודעים קרוא וכתוב ברובם, משום שאין להם צורך בכך, ומשום שהם רואים, כפי שהסביר להם המייסד (שאגב, דווקא כן ידע קרוא וכתוב) בידע הזה מקור לצרות. בכלל הם רואים בקידמה דבר מה לא טוב, ומשתדלים להשאר מאחור ככל שניתן. לא פלא שחשמל הגיע לשם אחרי שהגיע לכל מקום אחר,

ורק כשהיו צריכים לעשות משהו עם מכשירי הטלוויזיה.

 הרינגטון באהבה רבה ובהומור רב, אבל תוך הסתכלות מפוקחת, מתאר את הספר האמריקני, על אנשיו וכל דרכי חייהם.

 אלא ש – מתישהו, למרות התקדמות הדורות (שישה בסך הכל לאורך הספר) מתחילה איזו חזרה על מה שכבר נכתב ונקרא בפרקים הקודמים, בדורות הקודמים. נכון שזה בהחלט נכון לעלילה – שכל בני אינגלדיו ביישנים ביותר ככל שזה נוגע לנשים, וכלל לא ברור איך יחַזרו ויתחתנו, אם אינם מסוגלים להחליף מלה עם אשה; ובכל זאת, זה הופך קצת "לעוס" בדור החמישי.

 בעיה נוספת, ומעיקה למדי, שכבר צוינה במהלך הקריאה – עניין התרגום. המתרגם מתעקש לתרגם מילולית ביטויי סלנג, והקורא(ת) נותר נבוך, ותוהה "למה התכוון המשורר?"

ידיעת אנגלית-אמריקאית מצוינת בהחלט יכולה להתאים כאן, כי רק תרגום הלוך וחזור (מעברית לאנגלית) יכול לסייע להבנת הספר.

וחבל – כל כך חבל –  שספרים משובחים למדי, מן הסוג הזה, ניתנים למתרגמים שאינם מתמודדים בכבוד עם הספר, והופכים את הקריאה בו למייגעת מה.

 בשורה התחתונה – הספר משעשע ברובו, ובהחלט מומלץ כספר (עוד ספר) המלמד, בדרך קלילה למדי, את תולדות הספר האמריקאי.

הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו – דונלד הרינגטון. תרגום (בלתי מוצלח בעליל): אסף גברון. הוצאת טובי. (366 עמודים)

(פורסם ב – 3 יולי, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(The Architecture of the Arkansas Ozarks – Donald Harington)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *