דברים קטנים כאלה – קלייר קיגן

דברים קטנים כאלה – קלייר קיגן

לפני מספר שנים צפיתי בסרט "פילומנה", שעסק באשה אחת, מאירלנד, שהרתה מחוץ לנישואין, אי-אז בשנות החמישים של המאה הקודמת, ובארץ שמרנית-קתולית כמו אירלנד, צריך היה להסתיר את הבושה. על כן נשלחה למנזר, אליו נשלחו נשים צעירות וחוטאות כמוה, כדי ללדת שם את בנה, וכן לעבוד תמורת מחייתה במשך ארבע שנים,  ויום אחד נלקח בנה לאימוץ על ידי זוג אמריקאי והיא לא ראתה אותו יותר. הסרט עוסק בפילומנה בהיותה כבר אשה מבוגרת, כשעיתונאי נלווה אליה ומסייע בידה להתחקות אחר בנה. הסרט וההרצאה שנלוותה אליו הציגו בפני תקופה אפלה למדי בחייהן של נשים, במדינה לא ממש רחוקה מכאן, תקופה שלא הכרתי כלל, ומאז אני מחפשת עוד ועוד מידע על התקופה והחיים ההם בזמן לא  כל כך רחוק מכאן ועכשיו.

ביל פרלונג, סוחר הפחם והעצים, היה בר מזל. אמו הרתה אותו כשהיתה בת שש עשרה, וכולם ידעו על כך,  אולם היא ניצלה מגורלן של נערות מגדלנה; הגברת  וילסון, אשה בודדה אך בעלת אמצעים, אצלה עבדה כמנקה, לקחה אותה תחת חסותה,  ואפשרה לה לגדל את ביל בביתה והעניקה לו כל מחסורו.

להמשך קריאת דברים קטנים כאלה – קלייר קיגן

נחל עוז – יומן מלחמה – אוקטובר 2023 (ואף חודש ינואר 2024 כבר תם. רק המלחמה עוד לא)

4.1.2024

תשעים ימים. תשעים ימים יושבים אנשים ויושבות נשים, ילדים ומבוגרים, בחדרים מופגזים, או במנהרות חשוכות, לא רואים אור יום, רעבים, צמאים. הם יודעים איזה יום היום? הם יודעים שהתחילה שנה חדשה?

הם חושבים שעוד יש מדינה? הם יודעים מי חי ומי מת? הם חושבים ששכחו אותם? שלא אכפת לממשלה שלהם שהם שם? אולי הם צודקים.

תשעים ימים אני נעה בין חוסר היכולת להאמין שככה קרה, שהופקרנו ונבגדנו, שמדינת ישראל הולכת ומתכנסת לגבולות החלוקה, שהאיומים קיימים כל הזמן, מצפון ומדרום. תחושת חוסר אונים שאיני זוכרת כמותה.

ביום שני נסעתי למשמר העמק. היום חזרתי.

הזמן שם, עדיין, אחר; ארוך יותר, מתמשך יותר, חסר תוחלת יותר. הקהילה מתפזרת, עוד קצת. חוסר האונים מכביד עד מאד, על כולם. חוסר המעש גם.

אני מתרוקנת עוד קצת, כשאני מגיעה לשם.

להמשך קריאת נחל עוז – יומן מלחמה – אוקטובר 2023 (ואף חודש ינואר 2024 כבר תם. רק המלחמה עוד לא)

משחק בשולי הגורל – אילונה אנדרוז

משחק בשולי הגורל – אילונה אנדרוז

מי שקראה, וגם מי שלא, את הספרים הקודמים בסדרת ״השוליים״, טוב תעשה אם תקרא את הספר הזה, שאמנם שייך לסדרה, אלא שבסדרה זו כל ספר עומד בפני עצמו כך שלכל היותר תפסידי את הידע הכללי ואת קורותיהן של אלה שכאן הן דמויות שוליות, ובספרים הקודמים היו גיבורות הספרים.

עולם השוליים נמצא בין שני עולמות מקבילים: העולם השבור, זה שאנחנו מכירות טוב למדי משום שאנו חיות בו, והעולם המוזר, עולם הקסם המקביל בו מתקיימים מאבקים בין כוחות הטוב והרע, בין כוחות ״המראה״, השואפים לשמירת הסדר ונמצאים באיזון עדין של הסכמי אי-לוחמה עם כוחות ״היד״, המאפשרים לעצמם חריגות מן המותר והמוסכם ומגייסים לעזרתם או בוראים יצורי אופל אימתניים.

להמשך קריאת משחק בשולי הגורל – אילונה אנדרוז

נמרים אמיתיים – מיק הרון

נמרים אמיתיים – מיק הרון

בית סלאו הוא הבית אליו הולכים כל אותם עובדי (ועובדות) השירות ה(סמי) חשאי, שנבאש ריחם, שכשלו מתישהו בתפקידם, או הוכשלו על ידי קולגה ערמומי יותר, כאלה שהתמכרו לאחת ההתמכרויות הידועות יותר או פחות הגורמות לו, לאדם לאבד שליטה לרגע, ובדרך כלל לזמן ארוך יותר, על מעשיו או מראהו, או התנהגותו, או כספו, או כל אלה או חלק מהם יחד. אותם נכשלים שלא נמצאו ראויים להשלח אל מותם באיזו אמתלה מחוכמת, או, למצער, לבית הכלא, ואינם רוצים, מסיבה זו או אחרת (בושה, פנסיה, מורשת) לפרוש מן השירות, והשירות אינו יכול להסתכן בשערוריה היכולה להתלוות לפיטוריו של אדם כזה, נשלחים למעין גלות בבית סלאו.

בראש הבית עומד אדם שמנהגיו ומראהו ואפילו ריחו, דוחים למדי. אף-על-פי-כן, יש בעברו שירות מפואר, והוא ניחן בחשיבה יצירתית ומקורית, בידע נרחב, ובאפשרויות פעולה שאינן מקובלות, ואינן נרשמות בדרך כלל.

להמשך קריאת נמרים אמיתיים – מיק הרון

הילד של לגיון הזרים – לאה איני

הילד של לגיון הזרים – לאה איני

אלוהים (או זאוס) עדי, שחיכיתי לספר הזה לא מעט זמן, כמו שאני מחכה לכל ספר של לאה איני, שכל אחד ואחד מהם קראתי בשקיקה, מהחל עד כלה. והוא אכן הגיע. אלא שאז השתנו הימים והשתנו הזמנים; יכולת הקריאה שהיתה לי הצטמצמה פלאים, ושוב לא יכולתי לטקסטים מורכבים, לקפיצות בזמנים, לעלילות מורכבות. שלא לדבר על זמן הקריאה שהצטמצם גם הוא; שוב לא מצאתי עצמי "גונבת" שעה או יותר במשך היום, רק כדי לקרוא, או פותחת ספר בזמן נסיעה. הכל הצטמצם לעדכונים וגלילה ברשתות החברתיות. חיפוש אחר עוד שביב מידע, אבל לא יותר מדי (כי הנפש לא באמת מסוגלת להכיל). וכך נדחתה ונדחתה קריאת הספר הזה, וכשלקחתיהו סוף סוף לידי, נמשכה הקריאה זמן רב, רב מאד, ואולי משום כך הפסדתי דקויות ומסרים נסתרים, ואולי אשוב ואקרא בו ביום מן הימים, אולי כדי לראות מה החמצתי.

בכל אופן, קראתי. קראתי כאילו הספר לא מבוסס על דמותו האמיתית של עירד, שנולד וגדל ומת, ולוּ כדי שלא לעסוק במה קרה באמת, ומה הוסיפה איני משלה; די לי, כך החלטתי, בהכרת המקומות המוזכרים בספר, הרחובות והבתים, שנופם מוכר לי.

להמשך קריאת הילד של לגיון הזרים – לאה איני

נחל עוז – יומן מלחמה – אוקטובר 2023 (חודש דצמבר כבר תם, וגם השנה. רק המלחמה עוד כאן)

4.12.2023

לימבו: בתיאולוגיה הנוצרית הקתולית –  שפת הגיהנום; התחום שבין גן עדן לגיהינום, בו שוכנות הנשמות שמתו לפני הטבלתן לנצרות. הן אינן זכאיות לגן עדן, אך גם אינן נידונות לגיהינום.

וכך אני, על הסף, כל הזמן על הסף. מזכירה לעצמי למנות, כל יום, את החסדים הקטנים – אני בחיים. אני בביתי. כולנו יצאנו בלי פגיעה בגוף. מתישהו ישובו בני משפחתי לביתם. מתישהו ישובו כל החטופים (הם מוכרחים לשוב).

ואז, לתוך רשימת החסדים, מתגנבים המתים, מתגנבות השמועות, מתגנבים הסיפורים. אני עוצרת אותם, ככל שאני יכולה.

אני לא יכולה תמיד.

אני מוחקת אנשים מרשימת חברי בפייסבוק. אני מבקשת מאנשים מסביבי שלא ידברו על ידי על הרוע, שלא יפיצו שמועות.

להמשך קריאת נחל עוז – יומן מלחמה – אוקטובר 2023 (חודש דצמבר כבר תם, וגם השנה. רק המלחמה עוד כאן)

דרקונים בשמי סיאטל – הטרילוגיה השניה – לינדזי ברוקר

דרקונים בשמי סיאטל – הטרילוגיה השניה  – לינדזי ברוקר

אבדון מטלטל

ביטחון כוזב

סערה אחרונה

קצת אחרי השבעה באוקטובר, 2023, כשהבנתי ש"ספרים רציניים" יקשה עלי לקרוא, כאלה עם משלב שפה גבוה, עם עלילה לא לגמרי ליניארית, כזו ש"קופצת" בין זמנים, כאלה שדורשים ממני יותר מאשר זכרון קצר מועד, עברתי, באופן כמעט מוחלט, לספרים שאני מכנה Guilty Pleasure. כאלה שאפשר לקרוא, להפוך דפים בשטף, להתענג, ואחר כך לשכוח.

מאחר שקראתי כבר את הטרילוגיה הראשונה בסדרת "דרקונים בשמי סיאטל" (בהמשכים, כמובן, כי לא כל הספרים תורגמו ויצאו לאור יחדיו), ומאחר ששניים מן הטרילוגיה השנייה כבר יצאו לאור, הרי שבכל פעם שנכנסתי לאחת מחנויות הספרים הדיגיטליים, רפרפתי גם על השניים האלה, והזכרתי לעצמי, שוב ושוב, שעלי לחכות לספר השלישי. כדי שפעם אחת אוכל לקרוא ברצף מן ההתחלה ועד הסוף.

להמשך קריאת דרקונים בשמי סיאטל – הטרילוגיה השניה – לינדזי ברוקר

אלה יווניה קוראת ספרים