ארכיון תגיות: אומברטו אקו

מ0פר אפ0 – אומברטו אקו

מספר אפסאומברטו אקו, שהלך לא מכבר לעולמו, הוא מן הסופרים שאשתדל מאד לקרוא כל ספר שכתבו; כך קראתי את "שם הורד" (שאף צפיתי בסרט, מספר פעמים), "האי של יום האתמול", "בית העלמין של פראג", כל אחד מהם מרתק בפני עצמו, מעניק לקורא/ת מבט הסטורי על תקופה ומוסיף לה ידע רב, ומעמיד בפניה אתגר לא קטן בקריאה עצמה.

כך גם הספר הזה.

כמו בספריו הקודמים "נובר" אקו בפרשיה הסטורית מסויימת ומוסיף לה נופך משלו, דמויות שהיו או לא היו בתקופה המדוברת, או כאלה הדנות בה בתקופה מאוחרת יותר. העניין הנדון כאן הוא מותו של מנהיג האומה האיטלקית – הדוצ'ה מוסוליני. מוות בהוצאה להורג.

ותיאורית הקונספירציה הצצה לה בספר הזה – לא מוסוליני הוצא להורג, אלא כפילו, ומוסוליני הוחבא / התחבא עד שיצטרכו לו המחביאים במסגרת איזה מאבק עולמי חשוב או מלחמה קרה או משהו שהמנהיגים והארגונים החשאיים בעולם עסוקים בהם כל הזמן, כי כך הם מנהלים את העולם. (ממש כשם שחלק ממדעני הטילים הגרמניים זכו בזהות חדשה ו"נקיה" בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השניה, משום שנזקקו לידע שלהם בתכנית החלל האמריקנית).

להמשיך לקרוא

Share

בית העלמין של פראג – אומברטו אקו

בית העלמין של פראג

"וכך נתגלה בבית העלמין של פראג שאנשי הקבלה היהודים הם שעמדו מאחורי מסעי הצלב במטרה להחזיר לירושלים את כבודה כמרכז העולם, וזאת בסיועם המתבקש, כמובן, של הטמפלרים. .. חבל שהערבים זרקו את הצלבנים לים, ושסופם של הטמפלרים מכוער כל כך, אחרת התוכנית היתה מצליחה כמה מאות שנים מוקדם יותר." (עמ' 348)

 איש אחד מתעורר בוקר אחד ומגלה שאינו זוכר בדיוק מיהו ומהו, רק שברי זכרונות מהבהבים בראשו. הוא נוקט בדרך פעולה המוכרת לו מאיזה יהודי גרמני (למרות שהוא שונא יהודים, את זה הוא זוכר), ומתישב לכתוב את זכרונותיו, אלה המהבהבים, בצורה מסודרת. אולי בדרך זו יחזור אליו זכרונו השלם וידע מיהו ומהו.

 הוא איטלקי. הוא חי בפריז. הוא אוהב אוכל טוב עד מצוין. הוא שונא יהודים. הוא זוכר את סבו האיטלקי, שלימדו שנאת יהודים. וישועים גם. הוא שונא ישועים. הוא גם שונא נשים. מתעב אותן ממש. מתרחק מהן כמו מאש. את זה הוא יודע.

וכותב.

להמשיך לקרוא

Share