ארכיון תגיות: ינשוף

אשת חטא – פטרה המספאהר

אשת חטא

קורה בנדר אשה רגילה מן המעמד הבינוני הנמוך, נשואה ואם לפעוט בן שנה ומשהו, יורדת מן הפסים!

לא מיד, לא לגמרי, רק בהדרגה, לאט לאט, היא יורדת מן הפסים.

גראון, בעלה, לא מבין. בהתחלה לא מבין שיש בעיה, אחר כך לא מבין מה קרה, אבל הוא איש טוב וכנוע, ותמיד עושה מה שאומרים לו (קודם אמו, אחר כך היא), אז הוא מתחשב ומנסה להקל.

 אבל בתוך קורה כבר מתחיל משהו לסעור, משהו שאין לו שם. מחשבות שהיא לא מבינה, הבזקי זכרונות לא קרואים. גם כאבי הראש שלה מתגברים, ולפעמים יורדת עליה עננה.

ואז הם יוצאים לפיקניק וקורה דוקרת אדם אחד והורגת אותו. אפילו לעצמה היא לא יכולה להסביר למה.

בחקירה היא מודה ברצח ונאטמת. קצין המשטרה החוקר מנסה להגיע למניע – וכי למה זה תהרוג בחמת זעם שכזו אדם שאפילו שמו אינו אומר לה דבר, ולא פניו, או פני אשתו, או חבריו.

להמשיך לקרוא

Share

אמפייר פולס – ריצ'רד רוסו

אמפייר פולסהבחירה בספר הזה דווקא לקריאה לוותה בהתלבטות מסוימת: עוד ספר אמריקאי בעובי שכזה, הזכיר לי את הקריאה בספרו של טריסטאן אגולף – אדון החצר.

אלא ששני הספרים הללו שונים למדי זה מזה, אם כי בדרך מסוימת ישנו איזשהו דמיון ביניהם.

 אמפייר פולס הינה עיירה קטנה במדינת מיין שבצפון ארצות הברית, נידחת למדי, וכזו הנראית ברוב סדרות הטלוויזיה והסרטים האמריקאים. העיירה כולה תלויה לפרנסתה במשפחה אחת, משפחת ווינטינג, המחזיקה בבתי החרושת שנסגרו, בקרקעות, המממנת כל מבנה ואירוע הזקוקים למימון. מנגד – משפחת רובי – גיבורת הספר, משפחה מייצגת את המשפחה הכל אמריקאית על סף העוני, המתפוררת מעט, והיא קשורה בעבותות שהם מעבר לפרנסה גרידא בגבירה ווינטינג.

 יש בספר תיאור נוגע ללב של אותן דמויות שוליים, אלה שאין שמים לב אליהן בדרך כלל, והן קורמות עור וגידים, עבר והווה, אישיות, מחשבות, חלומות (מנופצים בדרך כלל), שאיפות למשהו יותר טוב מאשר יש להן.

להמשיך לקרוא

Share

מאחורי התמונות במוזיאון – קייט אטקינסון

מאחורי התמונות במוזיאון"…דברים נוטים בדרך כלל להפוך גרועים יותר ולא להשתפר. … אחרי הכל – ניתן לסמוך על האומללות באופן שלעולם לא יהיה ניתן לסמוך על האושר."

 רובי – המספרת – בת ונכדה ונינה למשפחה ענפה באנגליה; לא אנגליה הנעימה, הגשומה הירוקה – זו עם האנדרסטייטמנט המופלא, עם הנינוחות, עם ההומור הבריטי היבש, אלא אנגליה של מעמד הפועלים והאיכרים – אלה שעניים תדיר, יולדים ילדים רבים, לעתים רבים מכדי שאפשר יהיה לפרנסם או להשגיח עליהם, ילדים לא אהובים במיוחד – אולי אפילו מטרד במקרים מסויימים –ילדים ההופכים את חייהם של הוריהם, בעצם – בעיקר אמהותיהם – לבלתי נסבלים לעתים.

 זוהי סאגה משפחתית, משפחה ענפה – כל כך ענפה, שצריך לצייר אילן יוחסין רק כדי לזכור מיהו מי בתוכה – וכולה מסופרת, כאמור, מפיה של רובי זו ש – "אני קיימת! הורי יוצרים אותי לקול צלצולי חצות בשעון שעל האח בחדר שבקצה המסדרון. השעון היה שייך פעם לסבתא-רבא שלי (ששמה היה אליס) וצלצוליו העייפים מכריזים על התגשמותי. תחילתי בצלצול הראשון וסופי באחרון, כאשר אבי מתגלגל מעל אמי ושוקע בשינה נטולת חלומות… ברגע זה הפכתי משום דבר לדבר-מה, אמי העמידה פני ישנה – כפי שהיא מרבה לעשות ברגעים מעין אלה. אולם אבי קורץ מחומר קשוח ולא נתן לזה להרתיעו."

להמשיך לקרוא

Share