ארכיון תגיות: יעל הדיה

שלושה סיפורי אהבה – יעל הדיה

עטיפה_-_שלושה_סיפורי_אהבהאחרי שהשלמתי את "כל כתבי" אשכול נבו (עד כה) עם ספרו הראשון, עברתי להשלמות נוספות – והפעם מראשוני ספריה של יעל הדיה שלא קראתי; אחר כך ישאר לי עוד אחד להשלמה וזהו.

וזוהי גם הזדמנות מצוינת, כמה שבועות לפני פרוץ שבוע הספר, להוריד מעט את מפלס הספרים על מדף-הספרים-הממתינים-לקריאתם, ולהכין מקום לספרים שעוד יבואו, עוד מעט קט.

שלושה סיפורי אהבה. והראשון בהם: חיות מחמד.

אשה אחת, שאין הסופרת קוראת בשמה, פוגשת בגבר אחד, שגם לו לא ניתן שם, בפגישה עיוורת. הימים ימי טרום הטלפונים הסלולאריים לכל אחד (ואף יותר מאחד לכל אחד), יש רק טלפונים בבתים, ומשיבונים שכולם רצים, מיד בהגיעם לביתם לבדוק אם מישהו חיפש אותם בהעדרם. ואנשים נפגשים בבתי קפה, היכרויות דרך מכרים משותפים, חברים החיים בזוגות ומחפשים לשדך לחבריהם וחברותיהם הרווקות והרווקים, כדי שהעולם יהיה מאוזן.

וכך, ידידה של הגבר, שפעם היתה בת זוגו, ואחר כך נשארה ידידה המכירה לו חברות אחרות, ומחממת את לילותיו כששניהם לבדם, הכירה לו את האשה. והם יצאו לפגישה, ובדרך מן הפגישה נתקלו בגור כלבים אבוד, ומיד לקחוהו לבית האשה, ושם נתנו לו משהו לאכול, ואחר כך התגוללו להם בין הסדינים. כן, בלילה הראשון. פעם זה היה מותר.

והכלב הזה, שאף לו אין שם, הפך להיות מין דבק של ההתחלה, כזה שעד שיחליטו של מי הוא, אם בכלל, בינתיים הוא מין מכנה משותף.

להמשיך לקרוא

Share

רביעי בערב – יעל הדיה

רביעי_בערב

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה" (טולסטוי – אנה קרנינה)

(המשפט הזה מלווה די הרבה סקירות שכתבתי, וגם את זו, מסתבר)

 עלמה – פסיכולוגית מבוקשת למדי מכנסת, מדי רביעי בערב, כמה וכמה הורים המבקשים לטפל / להבין את ילדיהם; ישנם שם אילן, תסריטאי ב"קשת" שיבש, אולי, מעיין יצירתו, יחד עם ענת, אשתו, דוגמנית, ולהם שני בנים – מיכאל, נשוא פנייתם, ילד קשה, פראי, אלים במידת מה, פוגע, בלתי נאהב בעליל, ועילם, הצעיר, המתרפק, הרך, הנעים. דני – איש הפוליש, ורונית, אשתו, מורה, הורים לנטע שכבר בגיל 14 יש לה חבר חייל, הנשאר ללון בביתה-ביתם, למורת רוחם של ההורים, וסיוון, הצעירה המגלה נטיות אנורקטיות.

ישנה גליה, הנשואה לרון, שלא בא למפגשים, ולהם בן מרחף "אסטרונאוט" שכזה. גליה הנאבקת במשקל גופה ובדימוי עצמי נמוך ביותר. שותפה של גליה – דורי, הומוסקסואל, אב חדש לפעוט, ולו, לדורי,  מערכת יחסים מאד מורכבת עם אמו של הפעוט.

ואחרונה – זוהר, אם חד-הורית (מבחירה) לאביגייל, שנדמה לה שהיא כה חסרה דמות אב, עד שהיא מנסה לחפש לה איזשהו פיצוי על החוסר הזה. "… אי אפשר לפצות ילד על מה שמעולם לא הכיר. אנחנו מפצים את הילדים על מה שנדמה לנו שלא קיבלו, על מה שאנחנו לא נתנו להם, אבל אולי… אנחנו צריכים לפצות אותם על מה שדווקא כן קיבלו מאיתנו." (עמ' 14)

  להמשיך לקרוא

Share

תאונות – יעל הדיה

tunot

את יעל הדיה הכרתי ב"עדן", שמאד אהבתי (אני כבר לא כל כך זוכרת למה בכלל קניתיו), ו"סימנתי" לי לחזור אליה. ומשהזדמן לי "תאונות" (נדמה לי שבאיזו מכירה מיוחדת באיזה בית), לקחתיו.

 יונתן לוריא, סופר מצליח ואהוב למדי, בשנות הארבעים לחייו, אלמן מזה מספר שנים, אב לבת מתבגרת – דנה, פוגש את שירה, סופרת של ספר אחד (בינתיים), צעירה ממנו בעשור, אצל איזו חברה משותפת, רונה, אם יחידאית, שבתה תמר היא חברתה הטובה בבית הספר של דנה.

(וכל איזכורי השמות שלהלן, אינם אלא כדי להוכיח לעצמי שאפשר לסיים ספר ולזכור מיהו מי, בלי להתבלבל בכלל).

לשירה אב מזדקן המאבד אט אט את כוחו ובריאותו; ליונתן אם מזדקנת ההולכת ודועכת.

סיפור על החיים, היומיומיים, כמו של כולנו, שאין בהם כמעט דרמות גדולות, רק חיים מיום ליום. אהבה מהוססת, זכרונות מאהובה שמתה, מאם שמתה, התמודדות עם זיקנת ההורים, עם גיל ההתבגרות (האיום ונורא), עם חבורת ה"מקובלות", עם הפחד מן הפרידה מן הבית, אפילו ליום או יומיים.

 והכל הכל בשפה עשירה ובלתי מתיפיפת, שכן הדיה לא עושה הנחות לגיבוריה, ללבטיהם, לפחדיהם, לקנאות הקטנות, לשמחות, לאהבות, לחברויות.

 צריך יכולת מיוחדת, כשרון מיוחד לספר סיפור חיים כה פשוט, כה יומיומי בדרך שכזו, מעניינת, מרתקת, מעשירה.  והשפה, הו השפה כה מדויקת, עד כאב כמעט.

 ציטוט אחד, רק כדוגמה: "ראשה היה ריק ממחשבות – משאית עפר שכבר פרקה את פסולת מילותיו של היום שעבר ועדיין לא העמיסה את שפתו של היום החדש." (עמ' 533)

מומלץ בהחלט

 תאונות – יעל הדיה. הוצאת עם עובד (547 עמודים)

(פורסם ב– 27 ספטמבר, 2011 בפורום הספרים של YNET)

Share