ארכיון תגיות: סימטאות

השמים נופלים – לורנצה מאצטי

השמים נופלים

שתי ילדות, אחיות, יתומות, גדלות בביתו של דודן, אשתו ובנותיו. הדוד יהודי. הימים – ימי סוף מלחמת העולם השניה. הבית – בית עשירים בטוסקנה.

 ילדוּת במלחמה, ועוד ממושכת כל כך.. ילדות בכלל, כתיבה שאינה מתיילדת ובכל זאת כתיבה של ילדה.

 פֶּנִי ובייבי, שתי אחיות, יתומות, גדלות בבית דודן, עם בנות הדוד שהן כבר נערות מתבגרות, עם ילדי האכרים והמשרתים שבסביבה, עם הכנסיה והכומר האחראי על נשמותיהן.

 בחוץ – מלחמה.

 הכומר אומר שהדוד לא יגיע לגן העדן, משום שלא הוטבל, משום שאינו הולך למיסה. עניין מטריד מאד עבור הילדות. הן אוהבות אותו, למרות שהוא קפדן עד מאד, ואין להתחצף או לשבור דבר בבית, אין להתרשל בשום עניין. גם הדודה ושתי בנותיהם אינן הולכות למיסה, למרות שהן דווקא כן הוטבלו. הן לא הולכות, כי הדוד לא מרשה.

 בחוץ – מלחמה.

  להמשיך לקרוא

Share

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל – של אסקילדסן

רשימותיו האחרונות

תומס פ' הוא איש בא בימים; ראשו צלול, רק רגליו כבר לא כל כך נושאות אותו, וכל יציאה מן הבית הופכת למסע הרפתקני משהו.

 "העולם כבר לא מה שהיה. עכשיו, למשל, לוקח יותר זמן לחיות. אני בן הרבה למעלה משמונים, זה מעט מדי. אני בריא מדי, אפילו שכבר אין לי סיבה מיוחדת להיות בריא. אבל החיים מסרבים להרפות ממני. מי שאין לו בשביל מה לחיות, גם אין לו בשביל מה למות. אולי זאת הסיבה." (עמ' 17)

 עכשיו, כשנשאר לו רק מעט זמן , או הרבה, תלוי איך מסתכלים, יש לו זמן לסכם את חייו.

והוא עושה זאת במשפטים קצרים וחכמים מאד. אם הייתי צריכה להביא בפניכם רק חלק קטן מהמשפטים הללו, הייתי מצטטת מחצית כמעט מן הספר.

 גם זכרונות יש לו, לתומס פ', ותוכניות:

להמשיך לקרוא

Share