ארכיון תגיות: שהרה בלאו

יצר לב האדמה – שהרה בלאו

תלמה, אשה צעירה, או לא כל כך צעירה, הכל בעיני המתבונן/ת, רווקה, דתיה, בתולה. דחויה במידה מסוימת, לפחות על פי הרגשתה. הפחות מוצלחת מבין הדודניות, פחות יפה, פחות חכמה, התחילה לדבר יותר מאוחר. בתה של הבת הפחות מוצלחת מבין שתיים. מלאה ברגשי נחיתות והתרסה כלפי העולם.

פעם, כשהיתה בת חמש, אמר חנן, עוד בן דודה, שבין שתיהן, היא ונילי, בת דודתה, היא היפה יותר, ומאז נקשרה נפשה בנפשו, ונדמה לה שגם נפשו בנפשה, אבל הוא לא עושה שום מהלך שיאשש את מה שהיא מרגישה.

"אלוהים, כמה זה מבזה להודות ברצונות שלך. זה הופך אותך לחיה. אסור שיהיו לך תאוות אף פעם. משום סוג שהוא. אסור לך להתאוות למאכל. לגבר. לחברות. לגוף. לחיים. לריח. אסור לך לרצות שום דבר, אף פעם. לעולם." (עמ' 25)

סבתה, אם אמה, מתה. היא היתה היחידה שאימצה אותה אל לבה, ולא מצאה בה כל פגם, אפילו בהשוואה לנילי הכה מוצלחת. נילי, שהיא כבר מפקחת במשרד החינוך, בעוד תלמה היא "רק" מורה להיסטוריה באולפנה, וגם מתלמידותיה היא חוששת. סבתה שהיה משהו מוזר, לעיתים, בהליכותיה, אבל היתה היחידה שלא שפטה, ולא ביקרה, רק אהבה אותה ללא תנאי.

עכשיו סבתה מתה.

ואז, מתוך האדמה, היא יוצרת לה איש. גולם.

להמשיך לקרוא

Share

האחרות – שהרה בלאו

קודם כל עצה חשובה אחת – אל תקחו את הספר הזה ליד לפני שתפנו לו זמן. כי החיים יש להם נטייה להפריע בדברים החשובים באמת, כמו קריאת ספרים, וספר כזה, שלא ממש מתחשק להניח מן היד עד תומו, יוצר תסמינים של קריז בקורא/ת עת נאלצה, בכל זאת, להתפנות לעניינים "חשובים" מאד כמו פרנסה או שינה בלילה. יש כאלה שחיים עצמם שלהם כוללים בית וילדים, שגם לאלה יש נטייה לא ממש חביבה, להפריע בקריאה.

ותיכף נגיע לעניין הזה של בית, וילדים.

אגב, אם תקראו עד הסוף – יש כאן טיפ מעניין בנושא השמירה על נעורי נצח (לנשים בלבד).

ועוד דבר חשוב: הסיפור הזה הוא סיפור מתח (גם), וכל גילוי על התקדמות העלילה, או על פרטים הנחשפים במהלך הקריאה, עשוי לקלקל את ההנאה ממנה, ולכן, הביקורת להלן יהיו בה פרטים כלליים בלבד. אך אל תטעו – כדאי גם כדאי לקרוא את הספר הזה, והכי טוב – לקראו מתחילתו ועד סופו ללא הפסקה (כפי שהייתי צריכה לעשות), מבלי להניח לחיים עצמם להפריע.

ולספר.

שילה, המספרת וגיבורת הספר, רווקה כבר-לא-כל-כך-צעירה, ואין לה ילדים. אין לה ילדים כי היא אל-הורית. כי כך החליטה לחיות את חייה, בלי ילדים. כאן, בישראל, זו כמעט כפירה בעיקר (בעצם, לא "כמעט") ויש מסלול קבוע המצופה מכל אחת ואחד לעבור – בית ספר, צבא (או שירות לאומי, במקרה של נשים כמו שילה, שבאה מבית דתי), אוניברסיטה, חתונה, ילדים. זהו. אבל אם את לא רוצה ללכת במסלול? אוהו, כבר יסבירו לך, כולם, כמה את טועה

להמשיך לקרוא

Share

נערות למופת – שהרה בלאו

נערות למופת

לחברה, כל חברה, יש ככל הנראה צורך במיתוסים, לאורם מגדלים ומחנכים את הילדים, כדי שיהיו אזרחים ואזרחיות נאמנים לחברה.

 לנו היה פעם סיפור מצדה, ממנו בחרו מי שבחרו להעלים את מהותם האמיתית של האנשים שהתבצרו במצדה. גם מרד החשמונאים ומרד בר-כוכבא נחקקו בזכרוננו, כדי שנהיה גיבורים וחזקים ויהודים, כמובן.

 שלא לדבר על מיתוסים של קידוש השם – חנה ושבעת בניה, למשל (אף פעם לא הצלחתי לדמיין עצמי במקומה. ממש לא! ודאי וודאי לאחר שהפכתי לאם בעצמי – להעדיף כי יומתו בניך בפניך, בניך שהרית וכאבת לידתו של כל אחד ואחד מהם, ובלבד שלא ישתחוו לגוי? שישתחוו, שיקודו קידה, שיזחלו לאחור – ושיחיו!)

 ויש מיתוס אחד,  שכלל לא הכרתי, עד שהגעתי אל הספר הזה. סיפור שהיה או לא היה על תשעים ושלוש נערות מבית יעקב שבגטו בקרקוב, שנחטפו והושמו בבניין אחד, כדי לשמש חיילים גרמנים. ורק צוואתה של אחת מהן נשארה, שכן הן בחרו למות בשתיית רעל ובלבד שלא תחולל תומתן.

על המיתוס הזה גדלו הנערות למופת שבספרה של שהרה בלאו, והמיתוס הזה משרת את המערכת. העלאתן לדרגת קדושות יכולה לשכנע כל אחת (כמעט). הצגתן בתור דמויות מופת, לאורן יש לחנך את "הבנות".

  להמשיך לקרוא

Share