ארכיון תגיות: של אסקילדסן

נוף גדול שומם – שֵל אסקילדסן

נוף גדול שומם".. קרה מה שקורה לפעמים: ריקנות גדולה סוגרת עליך, כאילו חוסר המשמעות של ההוויה עצמה מזדחל לתוכך ונפרש לכל עבר כמו נוף עירום אין סופי." (הג'וקר – עמ' 63)

כל מי שאי-פעם חי לבד תקופה מסוימת, קצרה או ארוכה, מכיר את הבדידות. הבדידות המזדחלת לאיטה בסופי שבוע, או בערבים גשומים. לא הלבד. הבדידות. התחושה שאין אדם אחד בעולם, ביקום, חוץ ממך. כן, יש בני משפחה שנמצאים מרחק רחוב או שניים, או לפחות שיחת טלפון, יש חברים וחברות שבדרך כלל ישמחו לארח לחברה או שגם הם, לפחות, נמצאים מרחק שיחת טלפון, ותמיד אפשר לצאת לרחוב ולפגוש אנשים, רובם זרים אמנם, אבל הם שם, ואף-על-פי-כן, הבדידות חזקה מכל אלה. הבדידות היא מבפנים, מתוך הנפש.

ולפעמים הבדידות פולשת אל הנפש גם כשיש מסביב אנשים, משפחה, חברים, חברים לעבודה, ואז היא, הבדידות, חריפה שבעתיים, כי כל האנשים שבעולם לא יכולים להפיגה.

בבדידות הזו עוסק ספר הסיפורים של אסקילדסן – נוף גדול שומם.

להמשיך לקרוא

Share

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל – של אסקילדסן

רשימותיו האחרונות

תומס פ' הוא איש בא בימים; ראשו צלול, רק רגליו כבר לא כל כך נושאות אותו, וכל יציאה מן הבית הופכת למסע הרפתקני משהו.

 "העולם כבר לא מה שהיה. עכשיו, למשל, לוקח יותר זמן לחיות. אני בן הרבה למעלה משמונים, זה מעט מדי. אני בריא מדי, אפילו שכבר אין לי סיבה מיוחדת להיות בריא. אבל החיים מסרבים להרפות ממני. מי שאין לו בשביל מה לחיות, גם אין לו בשביל מה למות. אולי זאת הסיבה." (עמ' 17)

 עכשיו, כשנשאר לו רק מעט זמן , או הרבה, תלוי איך מסתכלים, יש לו זמן לסכם את חייו.

והוא עושה זאת במשפטים קצרים וחכמים מאד. אם הייתי צריכה להביא בפניכם רק חלק קטן מהמשפטים הללו, הייתי מצטטת מחצית כמעט מן הספר.

 גם זכרונות יש לו, לתומס פ', ותוכניות:

להמשיך לקרוא

Share