וכך זה נפתח: "הידיעה על וולטר בֵּרגלַנד לא התפרסמה כלל בעיתונות המקומית של סנט פול – הוא ופטי עזבו לוושינגטון שנתיים קודם לכן וכבר לא עוררו עניין כאן בסביבה – אבל בני האצולה האורבנית של רַמזי היל לא היו עד כדי כך נאמנים לעירם שלא יקראו את ה"ניו יורק טיימס". בכתבה ארוכה ובלתי מחמיאה בעליל […]
תומס פ' הוא איש בא בימים; ראשו צלול, רק רגליו כבר לא כל כך נושאות אותו, וכל יציאה מן הבית הופכת למסע הרפתקני משהו. "העולם כבר לא מה שהיה. עכשיו, למשל, לוקח יותר זמן לחיות. אני בן הרבה למעלה משמונים, זה מעט מדי. אני בריא מדי, אפילו שכבר אין לי סיבה מיוחדת להיות בריא. אבל […]
א יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן. ב אֹמַר–לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי; אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ. ג כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת. ד בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ–וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. ה לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה; מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם. ו מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם. ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף–וּרְבָבָה מִימִינֶךָ: אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ. ח רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט; […]
הוא לא אהב נשים, פוגל; פחד מהן, אולי, לא הבינן, כמעט בטוח, ועל כן כתב עליהן כפי שכתב. זה העניין המרכזי שבלט לעיני בקוראי את הספר הזה. רומן וינאי נפתח ונסגר בפריז דווקא, עשרים שנים לאחר תקופת וינה של הגיבור הראשי בספר – מיכאל רוסט. רוסט, גבר (היום היינו קוראים לו "נער") בן שמונה עשרה […]
" ועדת לנדוי מונתה, על ידי ממשלת ישראל בשנת 1987, בעקבות פרשת נאפסו, וכן בקשר גם עם פרשיות קו 300 ופרשת השב"כ, על-מנת לבדוק את "… שיטות ונהלי החקירה של השב"כ.. ומתן עדות בבית המשפט בקשר לחקירות אלה." תפקיד נוסף שהוטל על הועדה: להמליץ ולהציע "…לגבי השיטות והנהלים המתאימים בנושאי חקירות אלה בעתיד…" ועדת לנדוי […]