ארכיון יומי: 6 באוקטובר 2015

החלומות שהורגים אותנו – דוידי רוזנפלד

החלומות שהורגים אותנו 1את דוידי רוזנפלד פגשתי בספרו הראשון – פרידה מבבל –  לפני כחמש שנים, אז הכרתי את הבלש הפרטי, ארז בראון, שחי ופועל בצפון תל-אביב.

גם בספר הזה – החלומות שהורגים אותנו – חוזר אותו ארז בראון, הפעם עם הצצה נרחבת יותר לחייו הפרטיים: אשתו בנפרד, שקמה ועזבה אחרי שבע שנות נישואין וילד, הוריו המזדקנים, אם חולת אלצהיימר ואב שגופו הולך ובוגד בו, ואף – הפתעה, הפתעה – חברו הטוב, רווק המתקשה להיפרד מרווקותו, ושמו: דוידי רוזנפלד (הומאז' להיצ'קוק? שהופיע בכל סרטיו לרגע אחד).

והתעלומות – עורך דין מצליח המחפש את אשתו שיום אחד נעלמה, ומסתבר שהוא לא היחיד שמחפש אותה. בלש פרטי אחר שנרצח, חוקרי משטרה שאינם ממהרים לחפש נעדרים ו"ננעלים" על חשודים ברצח, ובכך מזניחים, אולי, כיווני חקירה אפשריים; בחור, לא כל כך צעיר, המתגורר בבית הוריו, ויום אחד נעלם. ועוד העלמויות קטנות וגדולות.

וגם – חלומות אימה השוטפים אותו, ומסייטים את היום-יום שלו.

הספר נקרא בלילה טרוּף-שינה אחד (יעפת, חזרה מן הצד השני של האוקיינוס), ובהחלט מהפך דפים.

הספר הזה יצא בהוצאה עצמית, וחסרה בו, לטעמי, עריכה מקצועית מסודרת, כזו שתדרוש פיתוח והרחבה במקומות שאלה חסרים, לצד קיצוץ במקומות אחרים.

 

 

החלומות שהורגים אותנו – דוידי רוזנפלד. הוצאה עצמית. 274 עמודים

לרכישה (מודפס או דיגיטלי)

 

To Say Nothing of the Dog – Connie Willis

To say nothing of the dogקוני ויליס המציאה מכונת שמאפשרת לעבור בזמן, לזמנים אחרים בהיסטוריה, כדי לחקור מה באמת היה שם, או לפחות כתבה על המכונה הזאת. המכונה ממוקמת באוקספורד. פעם חשבו שיהיו לה יישומים מדעיים, מן המדעים המדוייקים, אבל משהבינו שזה לא יקרו, הועברה המכונה להיסטוריונים, והם אכן מצאו בה עיסוק ועניין. אלא שתקציבים וכו' ומדעי החברה והרוח שאין להם חשיבות רבה (כאילו שזה מפתיע מישהו), דחקו את העיסוק במכונת הזמן הזו, ורק מעטים עוד יכולים לעסוק בה.

עד שבאה הליידי שרפנל, גברת אקסצנטרית במקצת ורבת ממון, שקראה בזכרונות של סבתא רבתא רבתא רבתא (אולי יש עוד) שלה, על אירוע מכונן בעברה, אי אז בשנת 1888, 15 ביוני, אם נרצה לדייק, ומשהו שקשור ב"גזע הציפורים של ההגמון" מין כן עליו הונח אגרטל עם פרחים בקתדרלה בקובנטרי, קתדרלה שנהרסה מזמן, והיא, הליידי שרפנל נחושה בדעתה לשחזר את הקתדרלה על כל פרטיה ודקדוקיה, ואף קבעה מועד לחנוכת הקתדרלה, והיא היא הממנת העיקרית, נכון לזמן הספר הזה, של מכונת הזמן וכל עבודת ההיסטוריונים.

נד הנרי, אחד מאותם היסטוריונים, שחיפש את אותו גזע הציפורים של ההגמון בהריסות הקתדרלה, בזמן הפצצות הלופטוואפה ב- 1940, נשלח הלוך וחזור בזמן, עד שהוא מתחיל לסבול מעייפות הקשורה למסעות בזמן (מעין ג'ט-לג שכזה, הגורם ללוקים בו לעייפות מוגברת ולגילוי לב חסר מחסומים). כדי לנוח מאותה עייפות נשלח הנרי לשנת 1888, לשיט רגוע על התמזה, ועל הדרך לתקן איזה פגם ברצף המרחב-זמן, פגם שזוהה במעבדה.

להמשיך לקרוא