"אופטימיות היא הדבר שהאדם צורך יותר מכל בחברת-הצריכה. מכבר היה כדור-הארץ מלא וגדוש בכל הדרוש להשמידו – ולהחריב, במקרה הצורך, גם כמה מכוכבי-הלכת השכנים – עד שהכל התרגלו למצב וישנו שנת-ישרים. הדבר המוזר ביותר הוא שעצם הגידול האדיר במספרם של כלי-הנשק המחרידים והרחבת חוג הארצות המחזיקות בהם נחשבו כגורם מעודד. העובדה כי מאז 1945 לא השתמש איש בכלי-נשק אלה שימשה יסוד להשערה שאיש לא יעז לעשות זאת גם בעתיד, וכי לא יקרה מאומה. אף נמצא שם לבטחון המדומה שחיינו בו, שם שאף שיווה לו אצטלה של אסטרטגיה גבוהה. 'מאזן-האימה' כינוהו." (עמ' 49)
זהו, זה קרה. מאזן האימה הופר ופצצה, או פצצות הופלו, והעולם נדם. רק פה ושם אולי נותרו חיים. בטירת מאלוויל למשל, שכל יושביה נמצאו בדיוק במרתף, כי עסקו במזיגת היין לבקבוקים, וכך נצלו חייהם. ולא רק יושביה, אלא גם חבריו של עמנואל קונט, המספר, בעל הטירה, שירש אותה מדודו. את הטירה ואת מנהלת משק הבית, שגילה למעלה משבעים, אך מלאת מרץ, היא ובנה המגודל, שמוחו נותר מוח של ילד. וגם כמה פרות וסוסות.
"החיים אינם חייבים לספק לך אפשרויות. הם יכולים בקלות להגדיר לך מסלול מלכתחילה, ולדאוג שתישארי בתלם בעזרת כל מיני מנגנונים קשוחים וסמויים. אם תקבלי ולו שנה אחת שבה תוצע לך אפשרות בחירה שתוכל לשנות את נסיבות חייך, את אופייך, את מסלול חייך – זה יקרה אך ורק בחסדו של האל. וזה לא יגיע בלי מחיר." (עמ' 329)
משובב נפש; נדמה לי שזאת ההגדרה המדויקת ביותר לספר הזה – משובב נפש. כזה שהפרידה ממנו קשה למדי, שאין באמת רצון להניח אותו מן היד ולא לדעת יותר מה יקרה לגיבורה "אחרי זה".
".. מה שנשאר בסופו של דבר בזיכרון לא תמיד הוא מה שראינו בעינינו." (עמ' 9)
יש כמה וכמה דברים מאד משמחים ואפילו משובבי נפש בסדרה לספרות יפה של הוצאת מודן, הסדרה שעורכת ארנית כהן-ברק. (כה משמחים עד שאירחנו אותה כאן בפורום,אי אז בשלהי שנת 2010, אחרי התפעלות רבתי מכמה וכמה ספרים בסדרה.)
והנה עוד אחד – די חדש – בסדרה הכה משובחת הנ"ל, ושוב סיבה מצוינת להלל ולשבח את הסדרה הזו.
טוני, המספר, יחד עם קולין ואלכס, שלישיית נערים מתבגרים הקולטת אל תוכה צלע רביעית – אדריאן פיין, שהוא קצת יותר חכם, קצת יותר פילוסוף, המורים מקשיבים לו קצת יותר, והוא כאילו משדרג את החברות שלהם למשהו קצת יותר "עמוק" (הו, ימי הנעורים הכה נפלאים ומבולבלים).
הסיפור עצמו ידוע, הסטורי, קרה במציאות. מלך דנמרק כריסטיאן השביעי נישא לאחותו הצעירה של ג'ורג' השלישי, מלך אנגליה, הנסיכה קרולינה מתילדה. כריסטיאן השביעי, שנפשו מעורערת לא מעט, נשלט בידי אנשי חצרו, עד אשר מובא אליו רופא, ד"ר סטרוּאֶנסֶה שיהיה לו בן לוויה.
ד"ר סטרואנסה, איש השכלה, מצליח אט אט ובהתמדה לתפוס את מקומם של אנשי החצר, כאיש המשפיע ביותר על המלך, ופותח ביישום רפורמות נרחבות ברוח ההשכלה.
במקביל מתפתח רומן בין רופא המלך למלכה.
סופו של הסיפור – הרופא מורחק מן החצר באשמת בגידה ונסיון להרוג את המלך, ומוצא להורג. המלכה מוחזרת לרשות אחיה, ויוצאת בגלות. דנמרק חוזרת במהירות למערכת השלטונית של טרום הרפורמות, וזאת עד להכתרתו ותקופת מלכותו של בנם של כריסטיאן וקרולינה מתילדה.
טים ווילד הוא שוטר בניו יורק; מן השוטרים הראשונים שבהם, ממש עם הקמת כח השיטור הניו-יורקי, שהיו לו מתנגדים רבים, משום שעיר כמו ניו יורק אינה זקוקה למשטרה, לדעת המתנגדים, כמובן (הוויגים דאז. המקבילה לרפובליקנים של ימינו).
טים הוא אחיו הצעיר של וולנטיין, פעיל במפלגה הדמוקרטית, כבאי (מתנדב, בתקופה ההיא כבאים השתייכו לקבוצות מתנדבים), ומשום שהוא פעיל במפלגה או מקבל תפקיד קצין ומצליח לגייס את אחיו.
שני סיפורים מרכיבים את הספר הזה, שניהם משלהי תקופת השלטון הצארי ברוסיה, ותחילת המהפיכה הקומוניסטית, אי אז בשנים הראשונות של המאה הקודמת.
הסיפור הראשון – זבובי סתיו – הוא סיפורה של טטיאנה איוונובה, האומנת במשפחת קארין, משפחה המקורבת לצאר. מפחד המאורעות וההפיכה המתקרבת, עוזבת המשפחה את האחוזה, ורק טטיאנה, שכבר אינה צעירה כלל, טטיאנה שהיתה אומנת לאבי המשפחה, ולאחריו לבניו, ששניים מהם התגייסו לצבא הקיסרי, והצעירים עזבו עם הוריהם, טטיאנה זו נשארה לשמור על האחוזה ועל הרכוש שלא ניתן לארזו בחופזה ולברוח (ואולי עוד ישובו).
פרנהייט 451 היא הטמפרטורה בה נשרפים ספרים; 232.7 מעלות צלזיוס.
"ספרים היו רק סוג של כלי שבו אִחסַנו דברים שפחדנו שמא ישכחו. אין בהם שום דבר קסום. הקסם היה רק במה שהסופרים אומרים, באופן שבו הם מאחים עבורנו את הטלאים של היקום." (עמ' 86)
עניין של תרגום – איך מתרגמים Fire-Man מאנגלית לעברית; המלה המוכרת לנו היא "כבאי", אולם מה אם הכוונה לתרגום מילולי – דהיינו: "איש-אש"? אין מונח כזה בעברית, ולכן הקורא/ת חייב/ת להלחם בדיסוננס העולה בזמן קריאת הספר, עת ה"כבאי" הופך בעצם ל"מצית". *
