בין כל הרומנים ההיסטוריים התופסים מקום נרחב על מדפי הספרים, לאסף ענברי, כך נדמה לי, יש סוגה (או תת-סוגה) משלו. הספרים שלו נקראים כרומנים מרתקים למדי, אולם מכילים פירוט היסטורי מדוקדק, ואני חושבת שאף מדויק. השפה ה"רזה" הכמו עיתונאית שהוא משתמש בה מסתירה תחתיה רבדים ורבדי-רבדים של רגשות שוצפים ונימי נפש של גיבוריו. יש הרואים […]
בין השנים 1854 ו-1929 נערך בארצות הברית ניסוי חברתי שאפתני, ובסופו של דבר שנוי במחלוקת, להצלת ילדים עניים וחסרי בית, תנועת רכבת היתומים. רכבות היתומים פעלו לפני מעורבות הממשלה הפדרלית בהגנה על ילדים ורווחת ילדים. רכבות היתומים העבירו כ-200,000 ילדים מערים כמו ניו יורק ובוסטון למערב אמריקה כדי שיאומצו. רבים מהילדים הללו הושמו אצל הורים […]
לאליזבת' הרמון לא היה סיכוי; לא באמת. יתומה מאב התייתמה גם מאמה שנהרגה בתאונת דרכים. אליזבת' היתה אז בת שמונה. כיתומים אחרים הועברה לבית יתומים, מתואן שמו, במאונט סטרלינג, קנטקי, והיחס אליה היה כאל שאר הילדות והילדים במקום, ששוכנו, כיאה למוסד נוצרי הגון, באגפים נפרדים לגמרי. כמו כל הילדים התיצבה לארוחות במועדן, למדה בכיתת בית […]
לזכותו של יו נסבו יאמר כי גם בספרו האחד-עשר בסדרה, לא אבד מיכולתו להחזיק את הקוראת לאורך כל הספר, הלא קצר הזה, מהחל עד כלה, במתח. עוד יאמר לזכותו כי למרות שזהו הספר האחד עשר בסדרה, לא ניכרת עייפות החומר, אין "חיפוף" בשוליים, אין קיצורי דרך, התיאורים נשארים במלואם, כך שהקוראת יכולה לדמיין, כמעט למשש […]
אשה הולכת ברחוב, ידה ביד בנה הקטן, חוזרים מבית הספר. גשם. גשם אנגלי, טורדני, כזה שקצת קשה לראות דרכו. עוד רגע יגיעו הביתה. יחצו עוד כביש אחד. הבית מעבר לכביש. ידו נשמטת מידה. הוא מוכרח כבר להגיע הביתה. כל כך הרבה דברים מחכים לו שם. רק עוד כביש אחד. מכונית מגיחה משום מקום. מטיחה אותו […]