אחרי שקראתי את הספר בפעם הראשונה, או אולי אף במהלך הקריאה, איני זוכרת במדויק, אצתי לחפש את הקנטטה מס ' 106 – אקטוס טרגיקוס – של יוהן סבסטיאן באך, ובאיזה זמן אף קניתי את הדיסק והאזנתי ליצירה שוב ושוב, עד שכיום אני מכירה אותה כמעט בעל-פה. אחרי שקראתי את הספר בפעם הראשונה, תחבתי אותו למדף […]
אשה פוגשת איש ברחוב, בסמוך לשפת הים. אשה צעירה פוגשת איש צעיר ברחוב, וחולדה שנדרסת לעיניה, ותגובתו של האיש מציתים איזו אש של קירבה ביניהם. אשה צעירה פוגשת איש צעיר ברחוב, ואחרי איזה זמן היא מוכנה להפוך את כל חייה, לעזוב את עבודתה, את משפחתה (המצומצמת מאד, יש לומר) ולהגר אל מעבר לים. אשה צעירה, […]
מתישהו, קצת אחרי שהקורונה השתלטה על חיינו התחלתי לנהל מין סוג של יומן. ידעתי שארצה יום אחד להזכר מה קרה בימים האלה, ומתוך הכרות של כך וכך שנים עם עצמי ידעתי שלא מעט מן הזכרונות יודחקו, כי בסך הכל יותר נעים לא לזכור את כל החרדות והפחדים, את הסגרים, את הלבד. קצת אחרי שנכנסה הקורונה […]
קודם כל אזהרה חמורה ביותר: אם לקחתם לידכם את "מתי כבר יהיו חדשות טובות?" בשום פנים ואופן אל תקראו את העטיפה האחורית!! טוב תעשה ההוצאה אם במהדורות הבאות תסיר את האזכור לספור העלילה מן הכריכה. ולספר (המשובח) עצמו – רג'י צ'ייס היא נערה בת 16, אבל נראית צעירה הרבה יותר. לרג'י היתה אמא אבל היא […]
הבלשים הפרטיים בספרים הישנים היו בדרך כלל גברים בודדים שכל מה שידענו עליהם (חוץ מזה שתמיד פענחו את התעלומה בסוף הספר) היה איך נראה המשרד (מוזנח, בדרך כלל, עם אקדח במגירת השולחן, ובקבוק אלכוהול עליו), איך נראית המזכירה (נעלי עקב, ציפורניים אדומות, גרבי ניילון, חצאית צמודה – מטופחת מכף רגל ועד ראש, ותמיד תמיד עמוסת […]