אל הספר הזה הגעתי כמעט באקראי, שכל מה שידעתי עליו הסתכם בהמלצות חמות בכמה פורומי ספרים. כמעט כמעט נטשתי לאחר שניים או שלושה הסיפורים הראשונים, ובכל זאת המשכתי עוד, עד שכבר לא היתה לי כל סיבה להפסיק, משום שנשביתי לא מעט בקסם כתיבתה של שגיא, ביכולתה לספר סיפור שלם, מרוכז ומהודק, בלי לוותר על ניואנסים, […]
החיים, את יודעת. כאלה הם החיים. ידין ומוריה גדלו יחד, דלת מול דלת באיזו התנחלות. ישוב קטן שכולם מכירים את כולם, עם בית ספר אזורי, כי בישוב קטן לא כדאי להחזיק בית ספר, ועם אוטובוס צהוב שלוקח ומחזיר את הילדים אל ומבית הספר. עם צרכניה אחת, שהמחירים בה גבוהים קצת יותר מאשר בסופרמרקטים בעיר, כי […]
בוקר רגיל. לגמרי רגיל. קמה בבוקר, מארגנת את כולם לצאת, שהבעל לא ישכח ארנק, המונית מחכה לו בחוץ, כריכים לילדות לבית הספר, עוברת על הדואר, מארגנת את הבית, שיהיה מסודר כשתחזור, מתלבשת, נכנסת למכונית ונוסעת לעבודה. יש פרזנטציה חשובה היום. הכל (כמעט) על אוטומט. לזכור לכבות את הגז, לזכור לנעול את הבית, עוברת על הרשימה […]
אשה במזוודה. אשה מתה במזוודה. אשה מתה במזוודה בסמוך לחנות המכולת (היום קוראים לזה מינימרקט) שבבעלות זוג אחד. המתה, כך מתברר, טיפלה בעבר באמה של האשה מן המכולת. האם מתה זה מכבר ומאז לא היה קשר עם המטפלת. עכשיו היא נמצאת מתה, בתוך מזוודה, ממש בסמוך לחנות המכולת / מינימרקט של הזוג. איך הגיעה מטפלת […]
בימי החורף, כשהיינו חוזרים מבית הספר באוטובוס הצהוב, החלונות מכוסי אדים ובחוץ גשם שוטף, תמיד תמיד הגשם היה נעצר בערך כשהגענו לצומת סעד. לא שלא ירד לנו גשם בחורף; לעתים ירד כל כך חזק עד שהגשרון בכביש הכניסה לקיבוץ קרס, ואז היינו זוכים לכמה ימי חופשה בלתי מתוכננים, ואם לא ריחמו עלינו, נאלצנו לצעוד עד […]