תכלת

מחר ועוד מחר ועוד מחר – גבריאל זווין

משחקי מחשב, מה אני בכלל יודעת עליהם? בילדותי ובנעורי משחקים היה משהו שהיו עושים בחוץ, עם כדור, או חבל או חמש אבנים, ואם בפנים, אז משחקי לוח ("חבילה הגיעה" היה להיט).  מחשב היה משהו רחוק, מכונה עם כל מיני גלגלים, סרטי נייר, כרטיסיות נייר, בחדר גדול עם אנשים בחלוקים לבנים סביבו. אחר כך הגענו לחדרי […]

שיעורים בכימיה – בוני גרמוס

לא באמת התכוונתי לקרוא את הספר הזה; הוא נראה לי, מבחוץ, כמו עוד אחד מאותם ספרי ה"הרגישי טוב", מין רומן רומנטי שכזה, עם טוויסט כמובן, כי בימינו אי אפשר לכתוב "סתם" רומן רומנטי. אבל בין כל ספרי ה-  Feel Good, דווקא זה לא נראה לי מפתה במיוחד. טעיתי. אני מודה. גם בסיווג ובעיקר במידת ההנאה […]

האחיות – איימי מקללן

שרה וג'ואנה, שתי אחיות, חולקות בית אחד. לא מתוך רצון. מתוך כורח. עד לא מזמן היה עמן גם ג'ימס, בנה של ג'ואנה, אבל הוא בגר ועבר לגור "עם גדולים", אם כי הוא מגיע מדי פעם לביקור. שרה עברה תאונה לפני לא מעט שנים. היא נפגעה ברגלה, ואבדה חלק מזכרונה. כמו כן, לאחר התאונה לקתה בפרוסופגנוזיה, […]

סימנים כחולים – אמילי מואטי

"האם היה שלב שבו יכלה להבין לאן פניו מועדות? האם בתוך הרגעים שעברו מהכניסה למועדון עד שחדר לגופה וזיהם אותו ברעל שלו יכלה לצפות את שקרה? מתי? בבר בו לא היה מקום פנוי? כשהבינה שהמשרד הוא לא ממש משרד? וגם כשהבינה שהמשרד אינו משרד, לאן יכלה ללכת? לאן? לא היה לה אלא להתפשט מולו ולקוות […]

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק – גייל פארנט

"ובמה כל זה מסתכם? בכלום. פשוט כלום. בזבוז של חיים וערימות של כרטיסי תיאטרון משומשים." (עמ' 109) ובזה, בעצם, מסתכמת דעתי על הספר הזה, אחרי יומיים ו- 162 עמודים: כלום. אוויר. בלון ריק. פעם, בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשיצאו לאור פחות ספרים מכפי שיוצאים כיום, סימנתי לי את הספר הזה כ- Must, ספר שאני […]

אלה יווניה קוראת ספרים