ארבע שעות ביום – אוריין צ'פלין

את כל שנות ילדותי העברתי בקיבוץ. עד גיל שלוש (וחודשיים, אם נדקדק) הספקתי לעבור חמישה (!) מקומות מגורים, ואם אשרטט קו על המפה, הרי שנדדתי מצפון לדרום. נולדתי בקיבוץ לחוף הכנרת, משם עברנו, אבי, אמי ואנוכי לקיבוץ הולדת של אמי, משם עברנו לעיר הולדתו של אבי, שם נתפרדה החבילה, אמי ואני עברנו לקבוץ במרכז הארץ, […]

ממלכת האי רצון – איה קניוק

אני חושבת שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שכל כך.העציב אותי, כל כך העיק עלי בזמן הקריאה. עד שחשבתי לוותר עליו. ולא שהיו בו תכנים מזעזעים או קורעי לב, אבל היה בו עצב עמוק. כל הזמן. אדם ברוק, הדמות הראשית בספר, פסיכיאטר מנהל באחד המוסדות, שנמצא, תינוק בן שלושה חודשים, נטוש על סף ביתו של […]

ילדה רעה – נעמי לויצקי

"הגעתי לשלב בחיי שבו אני יכולה להרשות לעצמי לבחור. לבחור מה לעשות ומה לכתוב, עם מי וכיצד לבלות, ואת מי ואיך לאהוב. אין לי עוד צורך למצוא חן בעיני מי שלא מעניין אותי ואין בי רצון להוכיח דבר לאיש. … ממרום גילי אני אמורה להיות אסירת תודה על חיים מרתקים…" (עמ' 356) קללה סינית עתיקה […]

המנהרה – אברהם ב. יהושע

איש אחד, צבי לוריא, שהיה פעם מהנדס בחברת נתיבי ישראל ועכשיו הוא בגמלאות, מתחיל אט אט לאבד את זכרונו. הוא נוטה לשכוח שמות (פרטיים בלבד), כתובות, אירועים. ובכל זאת נדרש, איכשהו, לתפקד. הזמנה שלו למסיבת פרידה מאחד מעובדיו לשעבר, במשרדי החברה, מובילה אותו לפגישה עם מהנדס צעיר אחד, בנו של היועץ המשפט שפעם עבד עמו, […]

העליונים – נעמי לויצקי

באחד מימי העיון שנערכו במסגרת לימודי לתואר (שני) בלימודי דמוקרטיה בין-תחומיים, השתמש פרופ' בני נויברגר במונח "דמוקרטיה מתגוננת" שוב ושוב בקשר למדינת ישראל. לא לגמרי הבנתי מדוע הוא חושב שהדמוקרטיה בישראל "מתגוננת", עד שהגענו לימינו אלה, בהם האיום על הדמוקרטיה הולך וגובר, והרשות המגינה עליו – בית המשפט העליון, כוחה הולך ופוחת. מצד אחד, הרשות […]

פָּאדְרֶה פָּדְרוֹנֶה -אבי, אדוני – גָּווינוֹ לֶדָה

כל מה שאכתוב על הספר הזה לא מתקרב ולא יתקרב לעוצמה שבקריאה בו. סיפורו של גווינו לדה, שהצליח, כנגד כל הסיכויים, להגיע רחוק בהרבה ממה שייעד לו אביו, ממה שייעד לו גורלו. "'.. ברור שכשהבורא יצר את העולם, הוא בטח ביקש עזרה מהשטן והטיל עליו ליצור את סרדיניה. הכל אבנים ואש: קללות ואנשים כועסים שקורעים […]

אוריאן – שירה פנקס

גילוי נאות: את שירה פנקס פגשתי בקיץ האחרון בעצרת אחת, בעניין שמאד חשוב לשתינו, והתחלנו לדבר, כמו שנשים שיש להן נושא חשוב משותף מתחילות לדבר – תחילה בעניין שלשמו התכנסנו, ואחר כך, כדרכן של נשים שזה עתה נפגשו סיפרנו אשה לרעותה מעט על תחומי העניין בחיינו; אני סיפרתי על מוזיקה וספרים, והיא סיפרה כי כתבה […]