כתר

תיקון אחר חצות – יניב איצקוביץ'

אלמלא המליצו לי על הספר הזה כמה וכמה אנשים ונשים, שאני בהחלט מחשיבה את דעתם, כלל לא בטוח שהייתי לוקחת אותו לידי, מה גם שאת ספרו שנכתב אחרי זה, אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו, קראתי אמנם עד תומו, ואף התפעלתי מאופן כתיבתו, אבל בשורה התחתונה קצת התאכזבתי ממנו. ובכל זאת, כה רבו ממליציו, […]

אפשרות של אלימות – דרור משעני

ההחלטה לקרוא את סדרת הספרים של משעני, על פי סדר הוצאתם, התבררה כנכונה. שלא כמו סדרות ספרי מתח אחרות ("הארי הולה" עולה מיד בזכרון, אבל יש עוד לא מעט), בהן אפשר להתחיל מן ההתחלה, או מהאמצע, ואין קשר בין התעלומות המובאות לפתחו של הבלש או הבלשית, הרי שאצל משעני, אם תקראי את הראשון אחרי השני, […]

תיק נעדר – דרור משעני

לפני מספר ימים, שבוע או שבועיים, הגיע אלי הספר "אמונה" מאת דרור משעני, שהוא הספר הרביעי בסדרת ספרי הבלש אברהם-אברהם. התחלתי לקרוא בו, ומצאתי שאם ברצוני באמת ליהנות ממנו, עלי לקרוא את הסדרה מההתחלה, אם כי אפשר, אולי, ליהנות מקריאת הספר בפני עצמו, אלא  שיש בו, ממש בהתחלה, כמה ספויילרים לספרים הקודמים. בסופו של דבר […]

כוכב הצפון – ד"ב ג'ון

ספר מתח טוב הוא כזה שקשה להניחו מן הידיים, והוא מהפך דפים מתחילתו ועד סופו, וככזה "כוכב הצפון" בהחלט עושה את העבודה. ספר מתח טוב מאד הוא כזה שהוא לגמרי הגיוני, ויכול להיות, וככזה "כוכב הצפון" לא לגמרי מגשים את ייעודו. אלא שהספר הזה נלקח מ"מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא" בדיוק כדי שישמש מעין איוורור בין ספר רציני אחד […]

מאיפה צצו הילדים – אנדרס בארבה

בסוף הספר יש 32 ילדים מתים. איך מתו? למה? מי היו? הסיפור נפרש לאיטו לאורך 189 עמודים, שנדמים כהרבה יותר. אולי משום תחושת המחנק והכבדות השורה על הספר הזה כולו. ולא רק בגלל מזג האוויר הטרופי, הלח והמחניק, אלא משום שהקוראת יודעת, כבר מלכתחילה, שבסוף הספר תפגוש ב- 32 ילדים מתים. הילדים הופיעו בסן כריסטובל […]

בשולי הנוחות – סַיַיקָה מוּרַטָה

קַייקוֹ פוּרוּקוּרה היא אשה בת שלושים ושש. כבר שמונה עשרה שנים שהיא עובדת בחנות נוחות. חנות הנוחות לא צריכה להיות מקום שבו לקוחות יכולים לקנות רק את מה שנחוץ להם, כי אם מקום שיש  בו הנאה ושמחה, מקום שבו אנשים יכולים לגלות ולמצוא את הדברים האהובים עליהם." (עמ' 141) חנות הנוחות היא מקום שבו הנורמליות […]

אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו – יניב איצקוביץ'

אני חושבת שאלמלא החלק האחרון של הספר, יכולה הייתי לסלוח לו על פגמיו (הלא באמת רבים), משום שהוא באמת כתוב יפהפה, ומרתק; ספר מן הסוג שקורא לי לשוב אליו, כשאני מניחה אותו לרגע או לשעה. אלא שהחלק האחרון נראה כאילו לא ידע הסופר כיצד עליו לסיים את הספר, ולכן שרטט איזה מבנה ולתוכו הכניס איזה […]

אלה יווניה קוראת ספרים