ארכיון תגיות: נהר ספרים

אני טיטובה מכשפה שחורה – מאריז קונדה

"המתים אינם מתים אלא אם מתו בלבּנו. הם חיים אם אנו מוקירים אותם, אם אנו מכבדים את זכרם, אם אנו מניחים על קבריהם את המאכלים שחיבבו מאוד בחייהם, ובהפרשי זמן קבועים אנו מתייחדים עם מורשתם. הם כאן, סביב לנו, בכל עבר, להוטים לתשומת לב, להוטים לחיבה. די במילים ספורות להזעיקם, והם מצמידים את גופיהם הסמויים מעין אל גופינו, משתוקקים להביא תועלת . 

אך אבוי למי שמעורר את כעסם, כי לעולם לא יסלחו, והם רודפים בשנאתם הנחרצת את מי שעלבו בהם, גם אם בהיסח הדעת." (פרק 1)

טיטובה אשה לא לבנה שנחשדה והורשעה כמכשפה בסיילם, יחד עם עוד גברים ובעיקר נשים, בעשור האחרון של המאה ה- 17, היתה אשה אמיתית.

משום שהיתה לא לבנה, התיעוד הנוגע לה ולכל הקורות אותה מועט ביותר, ואלמלא היתה חלק ממשפט המכשפות, ככל הנראה היתה נעלמת בין דפי ההסטוריה, כמו אנשים ונשים אחרים שלא נחשבו בני אדם, ועל כן נפקד מקומם.

על כן יכולה היתה מאריז קונדה לקחת את סיפורה של טיטובה ולהוסיף לו את תולדותיה לפני ואחרי המאורע שהפך אותה לחלק מדפי ההסטוריה, לתת לה קול (הספר מסופר בקולה של טיטובה), לתת לה רצונות ומאוויים, לתת לה מקום בעולם שבו נשים לא נחשבו כמעט, ונשים שאינן לבנות לא נחשבו כלל.

להמשיך לקרוא

Share

יערות אפלים – קורינה בִּיי

" ב־16 באוקטובר, כאשר עלו הז'נדרמים שוב לאזור בתי העץ לאחסון השחת בלונאז, הם מצאו כובע קש זול ממוסמר אל הדלת ואליו צמודה פיסת נייר ועליה המילים:

רק אלוהים יודע מי הרג את בלנקה

הֱיֵה ברוך איכר בלי קורת גג!

הֱיֵה ברוך גנב עלוב חיים!

הֱיֵה ברוך בעל נוּבוֹ רִיש!

אבל מי הרג את בלנקה?

את זאת לא יגלה איש." (*)

 

כך, כבר מפתיחתו של הסיפור יודע/ת הקורא/ת כי בלנקה מתה. אבל איך מתה? ומי היתה בלנקה? ולמה מתה? אולי הגיע לה למות?

ואחר כך, בחזרה אחורה, מתחיל הסיפור. קולמאן, בעלה של בלנקה, קנה בית ונחלה אי שם בהרים; בית שהוא מרוחק מן הבתים האחרים, ורק מרחיקי ראות יכולים לראות את המתרחש מחוץ לנחלה. הכביש לשם אינו סלול כולו, וההגעה אליו כרוכה גם בהליכה, בחלק האחרון של הדרך.

בלנקה מובאת אל הבית שבנייתו כמעט נסתיימה, עוד שיפורים אחרונים חסרים, והיא נשארת לבדה, לסדרו ולנקותו. קולמאן יצא ויבוא במסגרת עסקיו, אך היא נשארת שם לא מעט לבדה.

להמשיך לקרוא

Share