ארכיון תגיות: רימונים

הבת מחוץ לארץ – נָגָ'את אֶל-הַאשְׁמִי

"… הרע מכול הוא שאיני מסוגלת להודות לאל. להגיד לו תודה על מה? מי זה אלוהים? איפה הוא? איך אתן יודעות שהוא קיים? אינכן רואות שכל זה הוא בסך הכול המצאה של אנשים שבמשך מאות שנים התאמצו: א' למצוא משמעות לעצם קיומם, ו-ב' לשלוט בכן, אנאלפבתיות שוטות מסכנות, ולשלוט בכל מי שמפחד מהחיים ולו רק טיפ-טיפה, כלומר בכולם בלי יוצא מן הכלל?.." (עמ' 25)

מהגרים, בכל מקום בעולם, המבקשים להיטיב את מצבם, יהיו תמיד זרים במקום החדש אליו יגיעו, לפחות בדור הראשון, חלקם גם בדור השני, ויש שלא ישתלבו בחברה החדשה גם בדור שלישי ורביעי, אלא יתכנסו להם בגטאות אמיתייים או מדומיינים, ינסו לשמר את התרבות שהביאו מ"שם" (כל "שם" שהוא), יתרחקו מכל מה שהוא זר להם, לא מוכר, מאיים. יאחזו בכל כוחם במה שהם, במה שהם יודעים.

ההגירה אל מדינות העולם המערבי, המודרני, המתקדם (בעיני עצמו), הליברלי, ממדינות העולם השלישי, או המדינות המתפתחות, כרוכים בה משברים גדולים של זהות ומקום, שפה, מעמד. המהגרים המבקשים להיטיב את מצבם, מהווים מושא קנאה ועוגן לנותרים מאחור, מי שיוכלו "למשוך" אחריהם את אלה שנשארו, לשלוח כסף לאלה שלא יהגרו, כך בכל העולם.

המספרת, שאין לה שם, היגרה בילדותה ממרוקו לקטלוניה. איחוד משפחות עם האב שעבר לפניהן, רק כדי לגלות שאין לו שום רצון להיות איתן, ונאלצו להתחיל מההתחלה בארץ זרה עם שפה זרה, בלי מקורות פרנסה. אבל בעולם החדש, המודרני.

להמשיך לקרוא

עץ המשאלות – ויליאם פוקנר

דומה שהסיפור סביב כתיבת הספר הזה מעניין ומרתק לא פחות מן הספר עצמו; פוקנר, כך על פי הכתוב על העטיפה האחורית של הספר, ביקש להתקרב עוד קצת אל המאהבת שלו, אולי תאות להפרד מבעלה ולהינשא לו, וכתב את הספר לבתה, וויקטוריה. הוא כתב את הספר בעותק יחיד, וכרך ידנית, והעניק לוויקטוריה ליום הולדתה השמיני. אחר כך הוציא ממש באותה צורה את הספר בכמה העתקים כדי לתתם כמתנות לילדי חברים.

הזכויות על הספר הוענקו לוויקטוריה, שהיא היא מושא הכתיבה בכלל.

הספר עצמו הינו מעין פנטזיה לילדים של תחילת המאה ה- 20, סיפור מסע פלאי מעט, אחר עץ המשאלות. ילדת יום ההולדת, דולצי, מתעוררת בבוקר יום הולדתה ומגלה ליד מיטתה ילד ג'ינג'י הלוקח אותה ואת אותה ואת אומנתה, יחד עם ילדי השכנים למסע חיפוש אחר עץ המשאלות.

כל משאלה המובעת על ידי מי מהנוסעים מתגשמת מיד, אך איש אינו יכול ליהנות מן המשאלה למעט המבקש/ת עצמו/ה.

בדרך יפגשו דמויות שונות ומשונות, וסוג של אירוניה וביקורת חברתית סמויה שורה על הספר.

להמשיך לקרוא