עמדה האם המעונה
לפני צלב ענותו של בנה,
בבכי מר גונחת

את רוחה המיוסרת,
הנסערת, הנשברת,
חרב דווי פולחת.

אלה הן המלים הפותחות את ה"סטאבת מאטר",  אם המכאובים (תרגום: אביעד קליינברג), ואין מתאימות מהן לתאור האווירה האופפת את הספר הזה, האם המתיסרת, ואף יותר מאם אחת.

הטקסט הזה הולחן על ידי לא מעט מלחינים, ואת זה של רוסיני (מן היפים שישנם) שומעת נחמה, אמה של הגבורה מדי בוקר, עם השכימה קום.

לפני תשע שנים פגשתי לראשונה ספר של אילנה סטרלין; היה זה הספר "ישנני" שקראתי מהחל ועד כלה בכמה שעות, והוא נשאר בזכרוני מאז.

כשהגיע אלי הספר הזה, חששתי מעט, שמה לא "יעמוד ברף הגבוה" של קודמו, ולשמחתי התבדיתי; גם את הספר הזה לא יכולתי להניח מן היד עד תומו. גם הספר הזה עוסק בסודות, סודות הנובעים מאמהות, מתוך המשפחה, סודות שיכולים לערער הכל, משום שאי אפשר באמת לשמור סודות לתמיד, ובכל פעם ששמץ מן הסוד מתגלה, נסדק עוד משהו ביציבות המשפחתית.

רונה שולמן היא רווקה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה; אחות בכורה לתמרה, בתם של זוג שורדי שואה. פעם היו לה חלומות להיות פסנתרנית קונצרטים, להופיע על במות. עכשיו היא מורה מוערכת לפסנתר, חיה בדלת אמותיה, מסתגרת מן העולם פחות או יותר. יחסיה עם בני משפחתה טעונים תמיד.

..אני ידעתי שהתשוקות והסקרנות שלי נגוזו, כמו החלום להיות פסנתרנית ידועה ולהופיע באולמות קונצרטים. הנשמה שלי קרטעה במנעד של אוקטבה אחת. האופק היה קרוב והעצב נמסך בכל נים שלי, עשיתי מעט ולא חלמתי על יותר מזה." (עמ' 155)

מותה של אמה פוער מחדש פצע ישן, פצע שמעולם לא הגליד באמת, סוד משפחתי המעיק על כולם, המשפחה הגרעינית, והמורחבת יותר. דודה, דודתה ובתם מתעתדים להגיע לזמן האבל, ובואם עתיד להעיר את כל השדים הנרדמים, שלא באמת נרדמו.

יותר מאם אחת מתייסרת יש בספר הזה; נחמה, שילדתה הבכורה לא היתה מוצלחת מספיק לפי כל מיני קני מידה, ונטתה להעדיף את בתה הצעירה.

טלילה, הדודה, אשת אחיו של האב, שהפכה לאם בגיל מאוחר, מאוחר מאד, וגידול בתה אינו קל לה כלל.

האמהות העיקה גם על אשתו לשעבר של חברה של רונה, והיא עזבה את בעלה ובנה והיגרה לארץ אחרת, לחיות את חייה.

האם אמהוּת היא ייעוד שכל הנשים שואפות אליו? או שהסוציאליזציה חזקה מאיתנו?

…. זה מיתוס, מיתוס הרסני! יש נשים שלא רוצות ילד ונכנעות לציפיות מהן ומתאמללות.. … אשה שלא רוצה להיות אמא, מוטב שלא תביא לעולם ילדים." (עמ' 97)

הספר הזה טורד מנוחה, וכאמור מהפך דפים מתחילתו ועד סופו, וכדאי עד מאד לקרוא בו.

מומלץ

סטאבת מאטר מאת: רוסיני