כיבוי אורות – מור אופק

".. ועכשיו נעמי קוראת לי 'אבא' באמצע הלילה.' 'ומה אתה עושה?' 'לא יודע. מביא לה מים, מכסה אותה. מוזר, גם אני הייתי פעם ילד.' 'כן.' 'ומי בדיוק בא אלי באמצע הלילה?' (*) הלינה המשותפת החלה מתוך אילוץ, המבנים שהוקמו בקיבוצים ניתנו קודם כל לילדים (ההורים התגוררו במבנים ארעיים, ורק לאחר מכן התפתחה האידאולוגיה, ונצמדו רעיונות […]

לווייתנים שרים בעמק – רונה שפריר

"לפעמים, במיוחד בקצות היום במיוחד בסתיו, בית ראשונים הוא המקום היפה בעולם. זהרורים של אור מגיחים בין הברושים, שלוחות אחרונות של שמש מלטפות את האנשים הלוקטים את שאריות יומם אל סף הבית. לפעמים, במיוחד בעתים שכאלה, הדממה בוקעת לה מבעד לעולם ומנקה את כולו. וחברי בית ראשונים חותכים בצל ועגבנייה לארוחת הערב או מקריאים סיפור […]

קיבוץ ברלין – יוסי עוזרד

לא מספיק טוב!  בעמ' 296 נשברתי; החלטתי לשמוע לעצתי לכל כך הרבה אנשים: ספר שאינך אוהבת, את לא מוכרחה להמשיך.  אז הפסקתי  וניסיתי, בחיי שניסיתי.  הספר הזה, עדיף היה לוּ היה נשאר בחוגים סגורים יותר, מקורבים יותר, יודעי ח"ן יותר (או לפחות, אנשים המכירים את להבות הבשן מקרוב), ולא לצאת כך בתפוצה רחבה, עם ראיונות […]

יֵשְׁנֶני – אילנה סטרלין

כבר הרבה זמן שלא סיימתי ספר בכמה שעות; למען האמת, אני לא ממש זוכרת מתי זה קרה לי בעבר, בודאי שלא בעבר הקרוב. אבל היה יום כיפור והקדשתי את מירב זמני לספרים, וגם הספר זה בהחלט מרתק. אז הנה, עברו כמה שעות ועוד ספר נסתיים לו.  אבל לפני שאדבר על הספר, אני רוצה לדבר על […]

בין חברים – עמוס עוז

מן השנים שעברו עלינו אנחנו נושאים עמנו בדרך כלל את הדברים הטובים, כי הדברים שאינם כאלה, לו יהדהדו בזכרוננו באופן תדיר עלולים להגדיש את סאת הצער והעצב, ומי יודע לאן זו תוליך אותנו. ואין הדברים הללו, שאינם זכרונות טובים דווקא ארועים טראומטיים המשאירים צלקות מגרדות ומדממות, אלא יותר עניינים קטנים, אינצידנטים חסרי חשיבות, שרק אם […]

את כל הדברים – יצהר ורדי

"יש דברים שאין להם בגלל."  פיצקי ואחותו הבכורה ליליה גדלים בקיבוץ אחד, נידח, בדרום. לא, זה לא עוד ספר על הקיבוץ, על נפלאות או מוראות הלינה המשותפת והשיוויון והשיתוף, אלא על הפרטי והאישי בקיבוץ; הקיבוץ המהווה רק תפאורה לסיפור שהוא, בעיקר, עצוב ומלא געגועים.  פיצקי ואחותו נאחזים איש ברעותו (הוא מתגנב אל חדרה בבית הילדים […]

היינו העתיד – יעל נאמן

בעמ' 202, קצת לפני הסוף, נשברתי; אלמלא ישבתי בפארק, מקום פומבי לכל הדעות, כנראה הייתי נשטפת בדמעות וביפחות, עד שהייתי נרגעת. אבל בפארק, אתם יודעים, אנשים מסתכלים… בעמ' 202 מתארת יעל נאמן את השבר מן היחד אל היחיד, שבר שאפשר להשוותו, מבחינתה, רק לרעידת אדמה אמיתית ומוחשית שהתרחשה בסמוך לו. ולא היה לידי אף אחד, […]