עין טובה

זה לא הזמן לפאניקה – קווין וילסון

בימים שכאלה, שקריאה היא מין לוקסוס ששמור, כנראה, לימים אחרים, ובכל אופן, מה שפעם אהבתי עד בלי די, והקדשתי לו זמן רב, הפך למשהו כמעט שולי, כמעט משני, משהו לסופו של יום, לפני השינה; ובכן בימים שכאלה, מעלתו הגדולה של ספר יכולה להיות עוביו, או, יותר נכון, דקותו, מספר מצומצם, יחסית של עמודים, וזו אולי […]

מרלנה – ג'ולי בנטין

מרבית ספרי הנעורים האמריקאיים מתארים, פחות או יותר, סביבות חיים דומות, עיירה נידחת קצת יותר או קצת פחות, בית ספר אחד שכולם לומדים בו, חבורת המקובלים, חבורת הלא מקובלים, החנונים. ספרי הנעורים האמריקאיים מתארים בדרך כלל נער או חבורת נערים, והקוראת מלווה אותם בהתבגרותם. מעטים הספרים שעוסקים בנערות. ואם נכתב הספר על נערה, הרי שהיא […]

הבית ההולנדי – אן פאצ'ט

מה גורם לאשה צעירה לעזוב את ביתה, את אישה ואת שני ילדיה הרכים, בתה הצעירה ובנה התינוק, שכלל לא זכר אותה. לעזוב לתמיד, בלי לשמור על קשר, בלי שידעו דבר על הקורות אותה. אילו היתה גבר, כלל לא בטוח שהשאלה היתה נשאלת, בוודאי לא באותה התמיהה, שהרי  – …'גברים עוזבים את הילדים שלהם כל הזמן […]

מֶלח אל הים – רותה ספטיס

דו"ח נטישה. ניסיתי. אף חרגתי ממנהגי וחיפשתי ביקורות נוספות על הספר, לפני שאני מוותרת עליו, ורובן היללו ושיבחו אותו. ובנוסף, הספר יצא בסדרת "עין טובה" שאך לא מזמן בירכתי על קיומה, ועל מבחר הספרים המצוינים שבה. אפילו עובדת היותו רומן היסטורי לא עמדה לספר הזה. הוא פשוט לא מספיק טוב. רומן היסטורי הוא סוגה שבהחלט […]

השבועה הנמהרת שלנו – ברין גרינווד

…כל מה שאני זוכרת לגבי האוורסט הזה הוא שמדובר בהר גבוה כל כך שאין שם מספיק חמצן, והטמפרטורה שם היא בערך מינוס 40 מעות. כל כך מסוכן לטפס עליו כשכשמישהו מת תוך כדי טיפוס פשוט משאירים אותו שם.  יש גופה אחת.. והיא נמצאת ממש על השביל הראשי לפסגה. כולם צריכים לעבור על פני הגופה החנוטה […]

שקרים הכרחיים – דיאן צ'מברליין

אתחיל מהסוף – קראו את הספר הזה, לא רק משום שהוא מרתק ומהפך דפים (לא כיביתי את האור ועצמתי עיניים, הרחק לתוך האשמורת השניה של הלילה, עד שלא סגרתי אותו, בסוף פרק התודות); לא רק משום שהוא מספר, בזעיר אנפין, סיפורה של תקופה (ארצות הברית של שנות הששים, צפון קרוליינה, היחסים בין הגזעים, מעמדן של […]

לא הכול בר חלוף – מדלן טיֵן

"… אני רוצה לתאר חיים שאין להם עוד מקבילים בעולם הזה; ביתר דיוק, חיים שהיו יכולים להימשך לו רק הייתי מסוגלת לראותם. אפילו עכשיו נשעים זיכרונות מסוימים בהירים יותר. …(עמ' 162) יש לי חבר אחד שבכל פעם שאנחנו נפגשים או מדברים, או אפילו סתם מחליפים מסרונים, ברור לי לגמרי שהשיחה תגמר ב- "את הולכת להרוג […]

אלה יווניה קוראת ספרים