אסף ענברי

הספר האדום – אסף ענברי

בין כל הרומנים ההיסטוריים התופסים מקום נרחב על מדפי הספרים, לאסף ענברי, כך נדמה לי, יש סוגה (או תת-סוגה) משלו. הספרים שלו נקראים כרומנים מרתקים למדי, אולם מכילים פירוט היסטורי מדוקדק, ואני חושבת שאף מדויק. השפה ה"רזה" הכמו עיתונאית שהוא משתמש בה מסתירה תחתיה רבדים ורבדי-רבדים של רגשות שוצפים ונימי נפש של גיבוריו. יש הרואים […]

הטנק – אסף ענברי

על הכריכה האחורית של הספר הזה מצוטט עמוס עוז האומר: "אין הרבה ספרים כאלה. בעצם, אין בכלל ספר כזה. לא רומן, לא ממואר, לא מחקר, אלא סיפור: סיפור שיש בו עובדות והשערות, המצאה ותיעוד, מאוויי לב וסיוטי לילה, קומדיה וטרגדיה, והכול כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדוייקת מאד." ובאמת – איך אפשר לסווג את הספר הזה? […]

הביתה – אסף ענברי

"אנשים בורחים אל העבר כשההווה קשה מנשוא, או כשההווה כל כך לא מדאיג שאין מה לחשוב עליו." כשהגעתי לפרק המתחיל במלים "לקראת הבחירות הסתובבו צעירי אפיקים ושאר צעירי מפלגת העבודה ברחבי הארץ והפיצו מדבקות שנשאו את הססמה 'די לבכות בארץ הזאת'."  הנחתי את הספר מידי; לא כדי להפסיק לקרוא בו, אלא משום שזו היתה הנקודה […]

אלה יווניה קוראת ספרים